הילד- פרולוג.

ברגע שאתה מלאך, כולם חושבים שאתה חייב להיות הילד הטוב שעושה הכול מושלם. תמים, חמוד קטן, לבן עם כנפיים, טוב, עוזר לשכנים, נותץן סוכריות.
ואם אתה שטן? אתה אדום עם קרניים, עם קלשון, מתנגן ומבשל בני אדם. גורם לסרטן, לא הולך לכנסייה ביימי ראשון, מתעלל בילדים וצוחק צחוק מרושע.
ומה אני? אני זיווג של שניהם. שידוך, ילד. אז מה אני אמו להיות? ומה אני אגיד, זה חתיכת זיווג משמים. התחתנו עשו ילד, זרקו אותו לרחוב והרגו אחד את השני. מחזה מלבב למדי. ואני,ילד בן שמונה, עומד בחוץ וצופה בזוועת עולם בעיינים נוצצות.
כול הילדים בכיתה שלי, ואני כבר בי', מפחדים ממני, ואני מנודה כי אני, אני כזה, כזה מוזר! אני ילד טוב, ונהדר בלימודים אבל אני גם חתיכת בלאגניסט! לא יודע איך זה מסתדר. לא יודע ולא מבין.
וזוועת העולם תמיד מתחוללת בראש שלי. כאילו שניהם עדיין נילחמים בכדורי כוח טהור וכדורי אש אחד בשני, נפגעים וגוועים, לאט מידי, לאט לאט. כאילו יש מחר, ואת זה שאחריו, ואחריו, ועוד אחד.
הכאב בלהיות יותם מפלצתי, זה זה:
אלף- אתה יתום, שזה מעולם לא ה יה טוב.
בית- אתה מפלצתי. עם הגיון לא הגיוני בעליל, ואתה לא יכול להבין אף אחד ואף אחד לא מבין אותך.
הדבר הטוב, או הלא טוב היחיד שקרה בחיים שלי, זה שבכיתה י', הועברתי לפנימייה מיוחדת.
פנמיית בני נפילים.
טעות ענקית?
תודה לאלוהים?
לא שביבשלי הוא קיים?!