היסודן האחרון 40!- דילוג בזמן ובנג'מין המסתורי

עברו ארבע חודשים
במהלכם כמעט כל שבוע היה קרב קטן עם כוחות המלך, כל אחד הושפע בצורה שונה.
לאיון הולך ומשתפר בכל יום, בהכל. נראה שלהנהיג כמות כזו של אנשים עושה לו טוב, למרות שהוא לחוץ מאוד בזמן האחרון, אם אף אחד לא היה מזכיר לו הוא בטח היה שוכח לישון. אבל איכשהו, נראה שמיד יש לו זמן לריין. התחלתי לבלות איתו ועם תיאו הרבה יותר בזמן האחרון, השניים מסתבר חברים ממש טובים, איכשהו לא שמתי לב לזה. ואת האמת, ככל שאני מכיר את שניהם, אני מחבב אותם יותר ויותר.
האוול בעיקר אומלל, הוא סובל מהחום יותר מכולנו גם ביחד. כבר חמש פעמים הייתי צריך להכריח אותו לשתות מים כדי שלא יתייבש. הוא בעיקר מסתובב במערות רוב הזמן, חוקר מקומות חדשים, מידי פעם אני או ריין באים איתו. מהזמן שאני הייתי שם, כבר הבנתי שאין סיכוי שזה כל מה שהאוול עושה, יש לו פעילות כלשהי שהוא לא מספר לנו עליה. אבל אני חושב שהכי קשה לו בקרבות, הוא בהחלט יודע להילחם עם החרב הזאת שלו, אבל כל פעם אחרי שאנחנו חוזרים, הוא נעלם לקצת זמן, וחוזר מותש לחלוטין ואומלל. מה שכן, יש חיסרון ברור בזה שאנחנו ישנים במרחק של כמה מטרים זה מזה- הסיוטים שלו, בדרך כלל הוא מחכה עד שכולם נרדמים, ורק אז הולך לישון. אבל מידי פעם יוצא לי לראות אותו ישן… זה פשוט נורא…
רד גם לא במצב מזהיר, לרוב הקרבות היא לא יוצאת, אלא נשארת עם ג'יימס ועוד כמה אנשים. אבל שהיא כן הולכת… אני יודע שקשה לה לראות כל כך הרבה טבח, והכי קשה לי, שאני לא יכול לעזור לה. גם אם יכולתי לנחם אותה, שנינו מנסים להימנע מלדבר על דברים עמוקים, או להיות רק שנינו לבד, או להיות שנינו בכללי.
ג'יימס… קשה לתאר את המצב של ג'יימס להתחשב בעובדה שהוא פשוט… לא ממש מגיב. אפילו את רד הוא חוסם במידה מסוימת. רוב היום הוא נעלם, ושהוא חוזר הוא כבר בקושי מתקשר, אפילו לא דרך רד. וזה כבר סימן ממש ממש רע. אני יודע שהיו לו נבואות, הוא פשוט לא מוכן לספר לנו אליהן. פעם אחת יצאתי החוצה באמצע הלילה, ראיתי אותו יושב שם, עם הדובון שלו על הברכיים, מלטף בעדינות את ראשו הפרוותי.
ריין במצב די טוב, כמו כולנו, החום, המחסור בשינה, והקרבות, משפיעים עליה לרעה. אבל עברו שבועות מאז שראיתי אותה בלי קאיה לאיון או האוול לצידה, בעיקר האוול. היא עוזרת לו מידי פעם ב'חקר המערות' שלו, ויש לי תחושה שהוא סיפר לה מה הוא באמת עושה. היא גם עוזרת ללאיון בענייני המלחמה הרציניים.
קאיה נראית כאילו היא התבגרה בשנתיים לפחות, היא עדיין ילדותית, אבל עכשיו יש תחושה שבאמת אפשר לדבר איתה ברצינות, אני לא בטוח אם זה רע או טוב. בערך כל שבוע היא מנסה לשדך ביני לבין רד, וזה כבר ממש התחיל לשגע אותי.
רחש חלוש נשמע, אני מביט מסביב בבהלה, חשבתי שאני היחיד שער בשעה הזו, אבל זה רק האוול מתוך חלומו. "אני כל כך מצטער," הוא לוחש וזע באי נוחות. "אני לא אעשה את זה שוב…" נשימותיו הופכות קצרות יותר ויותר. אם היה כל אדם אחר הייתי מעיר אותו עכשיו, אבל זה האוול… בפעם הראשונה שראיתי אותו באחד החלומות שלו, רציתי להעיר אותו, אבל ברגע שנגעתי בכתף שלו הוא קם בצעקה, תפס את היד שלי והשליך אותי על האדמה הקשה לפני שמוחו הצטלל. כבר הבנתי שלהעיר את האוול זה רעיון רע, "בבקשה… אל תעשה לי את זה שוב…" הוא לוחש, ידיו אחוזות בכוח בשק השינה שלו, שנח על מזרן שטח מאולתר, כמו שלי. "אני כל כך כל כך מצטער, רק אל תקשור אותי שוב." זה אחד הפחדים הכי גרועים של האוול, אותו פחד כמו שלי. הוא לא מסוגל להרגיש לכוד. "אני אהיה טוב, אני מבטיח בנג'מין." הוא לוחש בנימה נואשת, ואז מייבב. בשקט. בנג'מין… השם מוכר לי… אני לא בטוח מאיפה… לפתע האוול פוקח את עיניו בבהלה, ואני יכול כמעט לשמוע את ליבו דוהר. הוא מבי בי בהקלה, הוא כנראה לא יודע שהוא מדבר מתוך שינה מידי פעם. הוא מרגיש לרגע את פרקי הידיים שלו, ואז השרירים שלו נרפים מעט. "לא קצת מאוחר בשבילך איקרו?" אה כן, אחרי המקרה ההוא אמרתי להאוול שלא מפריע לי שהוא יקרא לי ככה. אני מושך בכתפי, "תלוי בנסיבות." חיוך קטנטן נמתח על שפתי. "אז… איך החיים?" אני שואל את השאלה הכי כללית שאני יכול לחשוב עליה, הוא מביט בי במבט רציני. "כבר היו יותר טובים." הוא אומר בדכדוך, "החלומות?" אני שואל, אנחנו מדברים על זה הרבה, על הסיוטים שרודפים את שנינו. "הם הופכים גרועים יותר ויותר בכל לילה." הוא כמעט לוחש, "ומתחילים להופיע בהם דברים… שלא הופיעו בעבר." אני תופח על כתפו, אך הוא מסית את ידי. "ואתה?" הוא מביט לכיוון הכניסה של המערה, אבל מכאן אי אפשר לראות אותה. "פחות, מזוויעים פחות מפעם." אני כמעט לוחש. הוא מביט בי בחיוך רועד. "זה טוב, זה טוב." הוא מאשר. אני מפהק. "כדי שתלך לישון שיין, מחר אני צריך אותך לסיור." הוא אומר ונשכב על שק השינה עם הגב עלי, אני יודע שהוא מחכה שאני אירדם לפני שאפילו יעצום עין. לכן אני נשכב גם אני בעיניים עצמות. מחשבה יחידה עוברת בראשי לפני שאני נרדם. והיא מעבירה בי צמרמורת.
בנג'מין בורק הוא אבא של לאיון.