קפה
????

היער השחור-פרק 1

קפה 19/12/2016 733 צפיות תגובה אחת
????

הבטתי בראי וחייכתי חיוך רחב, ״בוקר טוב ג׳יין" אמרתי לבבואה מולי.
היא החזירה לי חיוך קורן משלה, ״היום זה היום. היום את הולכת לסיים את ההכשרה שלך״.
צחקקתי והסתובבתי בחדר המאובק והמבולגן להחריד, היום האחרון בתור אותה נערה פשוטה שחיה במציאות מקובעת ומזעזעת. סוף כל סוף אסיים את ההכשרה שלי כלוחמת.
סירקתי את שיער הלבן פנינה שלי ויצאתי החוצה, בדרכי ניסיתי לעצב את הקארה הקצר שלי לאולי איזה קוקו או חצי צמה, אך הניסיון כשל. ״בוקר טוב אמא, בוקר טוב אבא״ אמרתי לאוויר. לא ציפיתי לתשובה. הכנסתי שני צנימים למכונה והוצאתי את החמאה מהמקרר, המחשבות סיחררו אותי, זה היה היום המאושר בחיי. הצנימים קצפו בחופזה מתוך המכונה במטרה לברוח אך תפסתי אותם בצלחתי, מרחתי בנדיבות גוש חמאה גדול שגרם לצנים להתפרק תחת משקלו.
הטלפון צלצל, ״הלו?״
״ג׳יין?״
כמעט נחנקתי כששמעתי את קולו העבה של כריסטל מעבר לקו.
״אוכלת?״ הוא צחק.
בלעתי את חתיכת הצנים היבש, ״כן״.
״בכל אופן, קלרה ביקשה שנלך להכשרה ביחד ואני די בספק בעניין״ אמר.
״למה אתה מתכוון?״ עדיין הייתי בהלם משמע קולו.
״זה מצחיק, כי היא רוצה שאעשה הכשרה חוזרת למרות שהגלימה כבר בידיי״ הוא הנהן.
״אם הגלימה בידייך אני מניחה שאתה פשוט יכול למרוד״ אמרתי ביובש.
״הו ג׳ייני מי כמוך מכיר אותי״ הוא צחק, ניתקתי את השיחה והקלדתי את המספר של קלרה.
״קלרה זה כריסטל. הוא חזר.״ אמרתי.
״אמרתי לך שיחזור״ היא הנהנה קלות, ״ההכשרה בחמש״.
כל הדרך באוטובוס לבית הספר התיכון האנושי שבו אני לומדת חשבתי על כריסטל ועל כך שחזר ופלאשבקים מהעבר לא הפסיקו להציף אותי;
הוא מלטף לי את השיער, הוא מלטף את גבי, את עצמות הלחיים, ושפתיים רכות צמודות לשלי.
נערתי את ראשי בחיפזון, זה שהוא חזר לא אומר שמה שהיה יחזור.
נכנסתי לכיתה לאחר שיצאתי מההסעה, זה יומי האחרון במקום הארור הזה.
איילה חיבקה אותי בחוזקה וחייכה,״אקווה, מה אמרת על זה שאת עוברת דירה?״
אקווה הוא שם משפחתי, הבטתי בה בשעשוע. איילה היא החברה הטובה ביותר האנושית שלי, והיחידה. קצת הצטערתי על העובדה שאאבד אותה היום. ״כן, אבל מי אמר שלא נפגש שוב?״
היא הביטה בי ספק עצובה ספק משועשעת, "שנינו יודעות מה קורה כשעוברים דירה. שוכחים מהכל ופותחים דף חדש״.
נשמתי עמוק, המבחן שיקבע את סוף ההכשרה שלי יתקיים היום בחמש, מהרגע בו אעבור אותו לא נוכל להיות בקשר אז כנראה שהיא צודקת.
״בכל אופן מה שחשבתי זה על כך שנבלה את כל אחר הצהריים בבילויים לפני שאת ומשפחתך תנסעו הרחק הרחק לאלוהים יודע לאן״
״יוסטון״ המצאתי.
היא הביטה בי בבלבול, ״לפני חודש זה היה מיאמי בכלל לא? טוב, את יודעת שאני פטפטנית ולא מקשיבה אז לא משנה! בואי נלך״ היא משכה אותי מבניין בית הספר לעבר החנייה.
ראיתי את דמותו הבהירה של כריסטל מבצבצת מבין המכוניות, עומד עם סכין מגואלת בדם ועיניים זהובות. ״תיכנסי כבר!״ שמעתי את איילה. נענעתי את ראשי ודמותו נעלמה, נו טוב. כדאי שאהנה מהזמן האחרון איתה לפני שייגמר.


תגובות (1)

סיפור מעניין אני אוהבת פנטזיה נסה לקרוא את אחד סיפורים שלי אני חושבת שתאהב\י אותם

19/12/2016 22:39
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך