הכל מסתבך לי

פרק 9:
"תחזרי לישון ג'יין זה ממש לא עניינך" אמר טדי,
"זה כן ענייני, אני הרי חייבת לך"
"מה הקשר?" שאל,
"אתה נתת לי לישון בביתך, האכלת אותי ודאגתי לי כמו איזו תינוקת, אני די חייבת לך, אולי אוכל לעזור?"
טדי הסתכל עלי, על פניו היה מבט חושב, הוא לא ענה, הוא הלך לחדר אחר,
אני עדיין ישבתי שם על הרצפה מול החלון, ליד איפה שטדי ישב לפני כמה רגעים.

הלכתי לכיוון המזרון שלי, נשכבתי עליו, התכסיתי בשמיכה ובהיתי בתקרה,
"למה הכל מסתבך לי?" שאלתי את עצמי בשקט,
"לא הכל מסתבך לך" אמרה ראלה ששכבה על מזרונה בקצה השני של החדר,
"הכל מסתבך, תמיד",
"את בכלל לא יודעת על תמיד" אמרה בטון רציני,
"למה את מתכוונת?"
ראלה קמה ממקומה והתיישבה ליד המזרון ששכבתי בו,
"אני כבר חיה תמיד"
"מה?"
יש דברים שאף אחד לא זוכר על עצמו, מחייו הקודמים, למשל את" אמרה והצביעה עלי באצבע הלבנה כסיד שלה,
"רק אני זוכרת, אני לא בדיוק יודעת למה, אולי לערפדים יש כזאת תכונה אבל זה לא ממש משנה עכשיו, פעם לפני שטדי ואני הגענו לפה" אמרה בחיוך קלוש שחשף את שיניה הלבנות והחדות לאור הירח,
"היינו אחים, זה כואב לדבר על זה" אמרה תוך כדי שמחתה דמעה מלחייה,
"אני לא יודעת למה אני זוכרת את זה" אמרה מתייפחת,
"אבל טדי לא זוכר, אף אחד לא יודע, לי ולו יש קשר די חזק ורק אני יודעת למה, הייתי בת אדם! והכל בגלל השינוי המטופש הזה" אמרה בכעס שהגדיל את הניבים שלה פתאום,
"ראלה תרגעי" אמרתי בלחש,

"לא אני לא ארגע!" אמרה בכעס, הניבים שלה גדלו פתאום ועיניה נהפכו לאדומות, היא הסתכלה עלי בחיוך מרושע,
שמעתי נהמה, יללה חזקה, וקמתי עם כאבים בכל הגוף צורחת,
"יש שריפה בגוף שלי!! שמישהו יכבה אותה! בבקשה!"
"תרגעי ג'יין, ראלה נשכה אותך, תנשמי עמוק" אמר טדי,
"לא! זה כואב" צרחתי
כל החלונות בביתה של ביטלי היו שבורים, כל החדרים הנעולים היו פתוחים,
ביטלי התיישבה ליד חלון אחד ובכתה בכי מר לתוך ברכיה,
טוראלי קשר את ראלה בחבלים לאחד מן עמודי האבן שהיו בביתה של ביטלי,
ג'יימס הכין כל מיני תרופות משונות,
"ראלה שרפה אותך" אמר טדי וליטף את השיער שלי,
"למה?"
"לא יודע, הצמא שלה גבר עליה, זה קורה לה הרבה, היא החשיבה אותך לטרף, היא בדרך כלל לא פוגעת ביצורים קרובים אליה, וגם לא באזורים קרובים רק ביערות רחוקים רחוקים"
ג'יימס התקרב אלינו והניח משהו קר על המצח שלי,
לפי מה שהבנתי התעלפתי,
"יופי ג'יין, תיאום מושלם, הם בטח חושבים שאת מתה עכשיו" חשבתי לעצמי בחלל הלבן שהתעוררתי בו,
יד נגעה בכתפי מאחורה, זאת הייתה סופי,
חבקתי אותה חזק מאוד, היא חבקה אותי בחזרה,
היא התחילה לשלוח מסרים לתוך הראש שלי,
"לא ג'יין, הם דואגים לך ואוהבים אותך"
"זה ממש לא נכון"
"הם כן, את לא ראית את הדרך שבה טדי מסתכל עלייך? גם ג'יימס מסתכל עלייך ככה, טוראלי מאוהב בראלה זה ידוע, אבל יש להם משהו אלייך"
"את צוחקת סופי"
"אני לא, אם את רוצה הוכחה, כמו שהירח אמר, לכי לגבולות ומעכשיו, כמה שיותר מהר"