הלא אמינים – פרק 1
אנחנו, בני האדם, מאמינים בהמון דברים…! כמו אלים, היסטוריה, אפילו סנטה קלאוס! אבל… יש כמה דברים שלא מאמינים כול כך… זה שאנו לא מאמינים בדברים מסוימים יכול להשפיע עלינו דיי לרע, עלי לומר…! זה רק עניין של זמן עד שיקרה משהו. וכשזה יקרה… אנו לא נהיה מוכנים. בכלל.
"רבותי! אנו רואים פה עוד תגלית מסעירה של היצור האגדי, לוך נס!" אמר פרופסור למצלמה טלוויזיונית, וזז בתנועות חדות. "בתמונה שלפנינו, מוצג לוך נס באמצע השחייה שלו באגם הגדול! שם הוא… ה-הוא…" הפרופסור עצר ומלמל. "נו באמת!" הוא התעצבן. "טקסט!" הוא צעק.
"לעזאזל, ג'ון! כמה קשה זה לזכור טקסט של כמה משפטים!" התעצבן איש אחד שכנראה הוא המפיק.
הפרופסור, ג'ון, פשט את החלוק הלבן מגופו ונתן אותו למפיק. "זהו! אני מתפטר!" הוא התעצבן והלך כיוון היציאה.
המפיק החזיק את החלוק הלבן בתדהמה. "זה כבר השחקן החמישי השבוע!" הוא התעצבן וזרק את החלוק על הצלם. "עשו טובה ותמצאו לי עוד שחקן! אני צריך להביא להם עוד שטויות על הלוך נס הזה!" הוא השתגע וניכנס ישר לחדרו שבאולפן.
רחוק, רחוק. במקום שאף אדם לא ראה, נמצא עולם חדש. משהו מוזר ביותר. צמחיה מוזרה, חיות מוזרות. וכמובן, גם התושבים מוזרים.
צבעו של העולם היה כתום עד אדום. שמיים וורודים, עננים סגולים. צמחיה שנראתה כמו שערות ובקציהם מוקמו עיניים, עצים שנראו כמו עצמות.
והתושבים… היו ה"לא אמינים"…!
היו הרים בכול מקום. ובכול בקע היו ביצות ירוקות עד ממש. שם עפו להם יתושים בגודל של יד של אדם. אך היה הר אחד ממש גבוהה, שם היה ממוקם בניין שניראה שטני ביותר. לפידי אש מוקמו מסביב לבניין, וקוצים ענקיים מוקמו על הבניין.
והחלק המזעזע הוא… מי גר שם. התושבים. הם היו מעטים.
היה ניתן לראות אדם רגיל ניכנס לבניין. הוא היה לבוש בג'ינס כחול, נעליים שחורות וחולצה אדומה. הוא פתח את הדלת הענקית וניכנס לבניין.
האדם הלך דרך מסדרון ארוך. היו שם מאות, ואפילו אלפי דלתות בכול מקום במסדרון. אך האדם לא ניכנס או הסתכל על אף דלת. הוא התקדם והגיע לדלת ענקית, עצומה, העשויה ממתכת שחורה ועץ אדום. הוא פתח את הדלת בכבדות, ניכנס לחדר וסגר את הדלת.
"איחרת" אמר אדם שגופו היה לבן כשלג, לבוש בחליפה שחורה ביותר. "מה היה העיכוב?" הוא שאל.
"עצרתי לאכול" אמר האדם.
"כמה את יכול לאכול?" של האדם בעל העור הלבן.
"רק בשר, חבר. רק בשר" אמר האדם והתיישב על כיסא שהיה חלק ממעגל. "בוא, שב. הישיבה עומדת להתחיל" הוא אמר בנימוס והורה ללבן העור להתיישב.
אחרי כמה דקות, נכנסו לחדר יצורים מוזרים. את כולם אני מכירים, אבל לא מאמינים.
צ'ופקברה, לוך נס, זומבי, ביג פוט, ייטי וביניהם היה גם… סנטה.
"רבותי" אמר סנטה. "בבקשה לשבת, הישיבה מתחילה" הוא אמר ומחא כף פעמיים.
כולם ישבו על כיסא מיוחד משלו.
"היום אנו מכבדים עוד שני "לא אמינים" לקבוצה שלנו" אמר סנטה. "ערפד, ואיש זאב"
כולם הסתכלנו על לבן העור ואמרו "ברכות, לא אמין, ערפד" ואז הסתכלו על האדם ואמרו גם כן "ברכות, לא אמין, איש זאב"
"היום, אנחנו מציינים חמשת אלפים שנה לקיומנו" אמר סנטה בגאווה. "ועכשיו… לדיונים שלנו…"
תגובות (1)
רעיון מצוין