הלוחשת – פרק 3

הנסיעה הייתה ארוכה. קארה מעולם לא נסעה בכרכרה מקודם. רורי נסע, כשעבר מרובע 4 לרובע 7. בזמן הנסיעה חלפה הכרכרה על פני הרובעים 6, 5, 3 ו-4. רורי לא דיבר במשך השעות הארוכות שברובע 4. קארה שיננה במוחה את הדרך, על כל צרה שלא תבוא. הכרכרה החשוכה שיבשה את תפיסת הזמן של הילדים, אבל קארה הניחה שהם נוסעים במשך 3 או 4 ימים. בכל רגע הם התרחקו יותר מהבית שברובע 7. הממלכה הייתה מחולקת ל-7 רובעים. הארמון היה ממוקם ברובע 1, ומשם הרובעים היו ממוקמים בצורה ספירלית, כשהם מתרחקים מהארמון וגדלים בשטחם, אך מתמעטים באוכלוסייה. רובע 1 היה הקטן – בערך עיר אחת גדולה – והצפוף ביותר. כולם שם היו עשירים וצבעוניים. ברובע 1 לא היה יורד שלג. רובע 7 היה המרוחק ביותר מהארמון, הגדול ביותר והדל ביותר בתושבים. בכל רובע 7 היו רק 2 ערים גדולות. רובע 7 היה ענקי ושומם, וכל הרובעים האחרים נכנסו אליו בקלות, ועוד היה נשאר שטח, והרבה שטח. לעומת זאת, בכל רובע 7 הייתה פחות אוכלוסייה מכמות האוכלוסייה ב3 שכונות גדולות ברובע 1. קארה למדה את כל זה בכיתה הראשונה. היא גם למדה שמשתמשים בשלג התמידי והלא נמס של רובע 7 כדי לקרר סחורה בכל שאר הרובעים. קארה נזכרה בחיוך קטנטן בשנות הלימודים שלה, שאת רובם בילתה בחלומות בהקיץ על מקומות אחרים, חמים מעט יותר, ואת הכיתה השישית היא בילתה על העץ שלה, מתאבלת על הוריה שמתו מנפילת עץ בסערה. היא כבר מזמן לא הייתה אבלה יותר – היא ידעה שהם שומרים עליה מלמעלה. אבל היא התגעגעה, זה כן. לבסוף הנסיעה המשמימה נגמרה. קארה יצאה קודם מן הכרכרה המחניקה. אחריה יצא רורי. השיער הצהוב שלו בהק בשמש. הוא התכופף והקיא את נשמתו, ישר על נעליו של השליח. "פשוט חוסר נימוס," מלמל השליח. שאר הילדים כבר יצאו מהכרכרות שלהם, וחיכו רק להם. כרגע הם צחקו, צופים ברורי מקיא את כל תכולת קיבתו על נעלי השליח. קארה בהתה בסביבתה. היא ראתה עפר, ודשא, ופרחים אדומים. זה היה מראה חדש בשבילה. רורי קם לבסוף, וניגש לקראתה. "קארה," הוא אמר, אחז בידה ולקח אותה לעבר הילדים האחרים. הכרכרות נסעו, ואישה יפה, בת 30 לערך, באה לקראתם מהמבנה הגדול שקארה הבחינה בו מאוחר יותר. "שלום לכם, ילדים. אני ליידי איירה, מנהלת בית הספר. אתם יכולים להשאיר פה את התיקים, הם רק יכבידו עליכם בסיור." הילדים השאירו שם את מזוודותיהם המרובות, מלבד קארה, שאחזה את תיקה הקטן בחוזקה. ליידי איירה הפנתה מבט קפוא מתוך עיניי קרח כחולות אל קארה, למרות ששאר פרצופה נותר מחייך. "שנתחיל בסיור?" עיניה חזרו לחייך, במיוחד אל הנערים המהודרים ואל הנערות בשמלות צבעוניות, ותסרוקות גבוהות. "זבל עשיר," מלמל רורי אל אוזנה. קארה גיחכה. מסיפוריו הרבים ידעה קארה שגם ברובע 4, שהיה רובע יחסית עשיר, רורי היה נחשב עני. לא הומלס ולא מאלה שאוכלים פעם בשבוע, אבל עני. ברובע 7 לא היה דבר כזה עשירים, אז מבחינת הכסף, לא חל שינוי. "בואו אחריי," אמרה ליידי איירה. הילדים הסתדרו בקבוצה מבולגנת מאחוריה, מפטפטים. "זאת הטירה," היא אמרה והצביעה לעבר המבנה הגדול. גם מבפנים הוא היה גדול ומקושט, נקי ומבריק, בנוי משיש ומעוטר בתמונות ושטיחים. "זה אולם הכניסה," היא אמרה. החדר הבא היה גדול אפילו יותר, ומואר בעשרות נברשות. שולחן גדול עמד במרכזו, וסביבו 14 כיסאות מעוטרים. "חדר האוכל," ציינה ליידי איירה. אחר כך הם ביקרו בספרייה, ולאחר מכן היא הובילה אותם אל בניין הכיתות, ואז אל מגדל המגורים. הוא היה מלא במדרגות מפותלות. "בנים בחדר מימין, בנות משמאל. אתם יכולים לעלות ולהתמקם. התיקים שלכם כבר בפנים." קארה קיפצה במעלה גרם המדרגות השמאלי. היא הגיעה ראשונה לחדר הענקי, שרוב הקיר השמאלי שלו היה חלון, שהשקיף לעבר יער ירוק, גבעות פרחוניות והרים. קארה תפסה את המיטה בקצה המרוחק של החדר הגדול. זאת הייתה המיטה הקרובה ביותר לאח. המיטות היו בצד של החלון, ומול כל מיטה היה ארון ושידה קטנה. קארה סידרה את החפצים שלה בשידה, תלתה את התיק על אחד הקולבים בארון, וירדה למטה. מעט אחריה הגיעו כל הבנים. לבנות לקח מעט יותר זמן. לאחר מכן ליידי איירה הסבירה שיש חדר הסבה משותף לשני החדרים,כמו סלון, שבו אפשר להכין שיעורי בית, לקרוא, או סתם לדבר, ושמתחת לכל מיטה יש סיר לילה. אחר כך הם נלקחו לחדרי האמבטיה – בנות בשמאל, בנים בימין, ואז נלקחו לחדר אחר בטירה, והתבקשו לשבת בכיסאות. "אנחנו רוצים לחנך אתכם," פתחה ליידי איירה, "וכדי שנעשה זאת היטב, אנחנו רוצים להביא אתכם בהתחלה לאותו מקום, עד כמה שנוכל. גם מבחינת מראה." קארה התבוננה בה מבולבלת, כמו כל שאר הילדים. "אנחנו נספר אתכם. נקצה לכם תלבושת אחידה. ניקח כל סימן שגורם לכם להיראות מוזרים ושונים. וגם," היא הפנתה מבט לרורי וקארה, שהחזיקו ידיים, "נשלח כמה מכם למקלחת דחופה." הילדים צחקו. קארה הרגישה שהיא לא מחבבת את ליידי איירה, וגם שליידי איירה לא מחבבת אותה. ליידי איירה מחאה כפיים, ו-14 נשים צעירות נכנסו לחדר ומספריים בידיהן. אחת מהן התקרבה לקארה. "אני באמת לא רוצה לעשות את זה," אמרה האישה. קארה ישבה בשקט, נותנת למספריים הקרים להקל על ראשה. בסוף התספורת, תלתליה של קארה הגיעו מעט מעל סנטרה. כך שיערן של כל הילדות בחדר נראה. הבנים סופרו בתספורת קצרה, עד קצה אוזניהם, עם מין פוני קצר לילדים בעלי השיער החלק. שיערם של הנערים המתולתלים נגזז כמעט עד קרחת. לאחר מכן הילדים נלקחו לחדרי האמבטיה. "בגדי לילה יחכו לכם על הווים. בגדי הלימודים שלכם והציוד הלימודי מחכים לכם בחדרים." קארה נכנסה לחדר האמבטיה היפה והחם. "מקלחת ראשונה השנה, ילדת חווה?" גיחכה לעברה ילדה בשמלה כחולה ונפוחה, ושיער בלונדיני חלק. קארה התעלמה ממנה, וגם מהבנות האחרות ששהו בחדר. חדר האמבטיה היה היכל גדול שהתחלק ל-7 חדרים. קארה נכנסה לחדר שעליו שלט עם כיתוב מסולסל: ׳קארה׳. מים רותחים חיכו לה באמבט יפהפה ומקושט. קארה פשטה את בגדיה ונכנסה למים. היא באמת לא התקלחה לעתים קרובות, ותוך דקות המים נהיו עכורים. קארה הסתבנה, ושטפה את עצמה בעזרת כד מלא מים חמים. חלוק רך חיכה לה. היא התעטפה בו, וסירקה את שערה החדש. קארה לא זכרה ימים שבהם המסרק עבר כל כך מהר בשיער. קארה ייבשה את שיערה בעזרת מגבת, ולבשה את בגדי הלילה: כותונת לילה לבנה ונעימה, גרביים עבים, מגפי צמר עם סוליה דקה ורכה, וסוודר חום וחם עם כיסים קטנים. קארה אספה את שיערה מפניה בעזרת סיכות, את בגדיה המלוכלכים השליכה לסל הכביסה, ועלתה לחדר ההסבה המשותף, שהיה מאחורי הדלת הכבדה שבאמצע גרם המדרגות. רורי עוד לא היה שם, אז קארה עלתה לחדר, לקחה את ספרי הלימוד והציוד שלה וערכה ספירת מלאי על המיטה. זה הרגיע אותה. 7 ספרי לימוד. מערכת שעות. ילקוט גדול וחום ומעור, שעליו הוטבע "ק.ק". 7 עטים. חבילה גדולה של גיליונות קלף. 2 צנצנות דיו, אחת שחורה ואחת כחולה. עיפרון גרפיט. עיפרון פחם. קלמר עץ. סרגל עץ. סכין קטנה. קארה עיינה במערכת השעות ותלתה אותה על דלת הארון, במקום המיועד לכך. את העטים, העפרונות, הסרגל והסכין היא הכניסה אל הקלמר הקטן, שביחד עם גיליונות הקלף, ספרי הלימוד וצנצנות הדיו אל הילקוט, אותו היא תלתה על המתלה בארון. לאחר מכן בדקה את הבגדים. 20 זוגות תחתונים לבנים ופשוטים. 20 חזיות לבנות ופשוטות. 20 זוגות גרביים לבנים גבוהים. 10 חצאיות קפלים רכות ופשוטות, בצבעי בורדו, כחול כהה מאוד ואפור. 10 שמלות פשוטות – 1 מכותנה צהובה בהירה ופרחונית, 2 אפורות כהות מצמר, 1 עם משבצות אדומות, 3 לבנות, 1 כחולה כהה, 2 לבנות פרחוניות יפות. מעיל צהוב חרדל. מעיל אדום כהה. מעיל שחור. 5 סוודרים אפורים. 10 גרביונים כהים. 5 זוגות גרבי ברך אפורות. 5 זוגות מגפי עור עם שרוכים. 5 זוגות נעליים שחורות פשוטות עם שרוכים. זוג כפפות אפורות. צעיף אפור תואם. קארה החזירה את הבגדים לארון בצורה מסודרת. היא הייתה רגועה יותר, פחות לחוצה, פחות מפחדת. בחוץ כבר התחיל להחשיך. פעמון נשמע, ולקארה הייתה תחושה שהיא פשוט חייבת ללכת לחדר ההסבה. כך הייתה התחושה של כל הילדים, ובחדר ההסבה חיכתה להם הליידי איירה. ״זה היה הפעמון של ארוחת הערב. הוא יישמע 3 פעמים ביום – ארוחת ערב, ארוחת בוקר וארוחת צהריים. רדו לחדר האוכל.״ הילדים ירדו לחדר האוכל. קארה הייתה מורעבת, כבר יומיים לא בא אוכל לפיה. רורי התיישב לידה, וליידי איירה עמדה בראש השולחן, ונעצה בכולם מבט מחמיר. ״לפני שנאכל,״ קארה נאנחה חרישית, ״יש לי כמה דברים להודיע. א׳, אם תאחרו לשעת הארוחה לא תורשו להיכנס לאכול. ב׳, אחרי שעת כיבוי האורות אין לצאת מן המיטה, אלא בשביל צרכים דחופים. איחורים יגררו עונש. נאסר עליכם בתכלית האיסור להיכנס לחדרי המין השני. על החוקים המלאים נעבור מחר, אבל אלו נוגעים לרגע זה, אז שלא תגידו שלא ידעתם. בתיאבון!״ ליידי איירה יצאה מן החדר, ומלצרים הגישו את המנות למרכז השולחן. ״תודה רבה!״ אמרה קארה למלצרים. מבטים מזועזעים מילדים הופנו אליה. קארה התעלמה, והחלה להעמיס אוכל לצלחתה. המזלגות והסכינים המרובים שליד הצלחת שלה לא אמרו לה שום דבר – היא אכלה בידיים, לקקה את אצבעותיה ומצמצה בשפתיה ברעש. האוכל היה מעולה. רגלי עוף, צלעות חזיר, ירקות מאודים, פירה, סלט ירקות טרי, מיצים שונים ומשונים – קארה מעולם לא אכלה כל כך הרבה. ״קארה,״ לחש לעברה רורי. ״הממ?״
״את יודעת, זה לא ממש…״ הוא עצר את עצמו. ״זה ממש לא מנומס לאכול בידיים, ועוד בכזה רעש,״ הוא אמר. ״אויש, ש**** ל****** עם כל ה*** הזה,״ אמרה קארה. מבטים מזועזעים הופנו אליה. קארה לא התייחסה, והמשיכה באכילה. כשהתפוצצה לחלוטין עלתה לחדרה וצחצחה שיניים בכיור הקטן. לאחר מכן ירדה לחדר ההסבה. רורי כבר היה שם. ״את חייבת ללמוד נימוסים, קארה,״ ציין רורי. ״יש לנו שיעור כזה מחר,״ אמרה קארה בתגובה. ״את חייבת, או שייקחו אותך,״ הזכיר לה. פניה של קארה קדרו, והיא עלתה לחדרה. ״היי! לאן את הולכת?״
״לישון,״ היא ענתה. ״בואי רגע,״ אמר לה. קארה חזרה. ״לילה טוב, לוחשת,״ הוא אמר וחיבק אותה. ״לילה טוב,״ היא אמרה. רורי נישק אותה על לחייה, והיא החזירה לו נשיקה. קארה הרגישה שהיא רוצה לעשות עוד משהו, אבל היא פשוט עלתה לחדרה. ״תישאר בחיים,״ היא לחשה.

**************

״היא תלך ראשונה,״ אמרה איירה. ״לא נכון. היא גאונה. היא אמיצה. היא תהיה המלכה, אני בטוחה בזה.״
״אני לא אוהבת אותה.״ אמרה איירה.
״למה?״
״העיניים שלה,״ אמרה איירה.
״יש לך חשדות?״
״היא עונדת תליון,״ הוסיפה איירה. ״גם שאר הבנות.״ האישה אמרה.
״שאר הבנות לא מרובע 7. הם כל כך עניים שם, שאני בספק אם הם מכירים את המילה זהב.״ היא ציינה בקור. האישה האחרת הנידה בראשה. ״אין לדעת. וגם אם כן, זה תלוי באופי שלה.״
״אני לא רוצה להסתכן,״ איירה אמרה. ״יכאב לי להרוג ילדה כמוה,״
״את תהיי בסדר. כמו שכבר אמרת, אין לדעת.״