הליקנטרופיה-פרק 8

"ריקי אני עייפה…" אני מתלוננת "אנחנו מתאמנות כבר איזה חמש שעות רצוף…" ריקי מחייכת
"שש"היא מתקנת אותי "ואנחנו נתאמן עוד אחת עד שתוכלי להפסיק "בסדר…"אני אומרת בקול ממורמר
היא שולחת אותי לעוד סיבוב ריצה סביב הבקתה ואני חוזרת. מתנשפת
היא מציצה בשעון שלה "טוב יש לנו עוד שלושת-רבעי שעה ככה שאני רוצה שתשתני" תרגילי השליטה העצמית מפרכים בעיקר בגלל שבצורת חיה אני הכי רוצה פשוט לרוץ ליער ולאכול עשב עסיסי ומתוק
אבל במקום זאת ריקי פוקדת עלי לבצע סדרת פעולות בסיסיות ומעצבנות ומתרגלת איתי ריכוז
אחרי פרק זמן שנדמה לי כשלוש שעות ריקי מציצה בשעונה ומכריזה בחגיגיות שאני יכולה ללכת
אני משתנה מיד לצורת אדם ומתיישבת על גזע העץ הקרוב אני מספיקה לנוח פחות מחמש דקות שטום רץ אליי גורר אחריו נער לא מוכר אני שומעת את הקיטורים שלו
"טום אני עסוק" אבל הוא כבר נעצר מולי טום נראה נרגש "וויל זאת קלייר. קלייר זה וויל. אני אתן לכם לדבר קצת" והוא רץ משם בהתרגשות. ברור שהוא מתכנן משהו רק שאין לי מושג מה "טוב כדאי שאלך אני מניח שאת עייפה ראיתי איך ריקי העבידה אותך בפרך" אני צוחקת "אתה לא חייב ללכת אם אתה לא רוצה" המילים נפלטות מפי לפני שאני מספיקה לעצור אותן. הוא מושך בכתפיים ומתיישב לידי, במרחק בטוח
"אני מבינה שאתה ביחסים טובים עם טום" הוא מושך בכתפיים. טוב הוא לא ממש דברן הדור.
אני מנסה לפתח איתו שיחה למרות שנראה שהוא לא ממש מדבר ובעיקר רוצה להיות בכל מקום אחר
"אז נראה לי שאני אלך לחדר שלי" אין בעיה אם הוא לא רוצה להיות כאן אני לא אכריח אותו
רק שאני לא ממש מצליחה להגיע לחדר