המלחמה ברשע ( פרק 11 ) פרק מוזיקלי

דלת אדומה רועדת וארבעה נערים. הם לא חשבו לדפוק בדלת, כי על דלתות הזמן לא דופקים. שני
זקנים שמשחקים במטוטלת, מביטים בחור בדאגה. שמא הנערים שעתידים להיכנס פנימה, יחשפו את סודם.
שלושה נערים וילדה אדומה, חוזרים אל הבית של העתיד. פניהם כמו קרח שנאטם, אל הפנים
השואלות של הזקנים. אם זו הקלה או לא לפגוש אחד את השני שוב, זאת לא יודעים. אין ספק שיש כאן מישהו, שמרמה את השני.
הרביעיה קדים ואל השולחן יושבים, שולחן שבין רגע מתמלא ממתקים. הזקנים יושבים מעט תמוהים, מה מביא לביקור את אורחיהם הספקניים.
רובין שואל מה העניינים. חורחה עונה שסתם כך, עוד קצת ומתים. הנער מספר על נוסחה מסויימת שהחל להרכיב, הזקנים משתעלים וכמעט משתנקים. קרי ממלאת מים לאדונים, רובין
מזמר שהבית שלהם הוא דז'ווה של קסמים. "עוד קצת אספירין." מבקשים הקשישים.
"האין זה הגיוני שאבקש לילה אחד כאן להעביר?" השחיל, "אני מרגיש שעוד כמה שנים אגלה את הסוד ליקומים מקבילים."
חורחה ואוחנה פתאום בלעו את לשונם. "אבל איך זה קשור לרשע?" מעיז אוחנה לבסוף לומר.
"זה עוד חתיכת פאזל אחת לתעלומה." ג'ון קרץ בעורמה.
אוחנה האדום סתם את פיו מיד.
"רק תתנו לנו את הרשע לנצח." מעפעפת קרי בעיניה, "הרי על כולנו אותה מטרה, ואותו אוייב לכסח."
אל לבו של חורחה מתגנבים גיצים של התרגשות להוטה. הוא מביט בה בעיניים שספוגות מאהבה. "בטח, יקירה." ממלמל כמו ילד ביישן. "אבל האם לקחתם בחשבון את האפשרות ששהות ממושכת תתקע אתכם כאן?"
אוחנה חשב- היית רוצה, זקן טרחן. תוריד את עינייך מהנערה. המצב הזה כלל לא בריא לבריאותך ושפיותך. הו, מה נעשה עכשיו, לאן נברח, צריך תוכנית טובה.
אוחנה מגחך ומבקש סליחה מהנערים, טוען שהם לגמרי שכחו אבל רגע לפני שהדלת האדומה רעדה הם היו בשירותים. סתימה גדולה הציפה כמעט עד לחדרים האחרים. עליהם ללכת ותכף ישובו לחיקם של הצעירים.
הנערים הנהנו והסכימו, מבטיחים לא לזוז ממקומם. הזקנים ממהרים להתלחשש בתוך מקום נסתר. 3 זוגות נעליים מכפות רגליים יכפות הוסרו. על קצות האצבעות מטפסים הנערים במעלה בית האפלוליות.