המלחמה הגדולה-חלק ט"ו

רק כעבור שלושה שבועות,החלו העניינים להסתבך באמת.
כולם דאגו לאוריינטל,אך קרייסוס היה העצבני ביותר.
הוא היה הולך בחדרו בטירוף ומחפש מחפש פיתרון לבעיית ההיעלמות של חברתו.
באחד הימים,נכנסה הו-ין לחדרו.הוא לגמרי שכח לדבר איתה.
"קרייסוס?"היא שאלה.
"מה את רוצה ממני?!"התפרץ עליה אחיה הגדול.רק לאחר רגע אחד,ראה שהיא סוחבת תיק גדול וכבד,ונראית כאילו בכתה.
"הו-ין? את בסדר?"שאל קרייסוס.
"באתי להגיד להתראות."
"ולאן זה?"קרייסוס רכן לפני אחותו הצעירה.
"אני עוזבת."
"את מה את עוזבת?"
"את הדרום."
"מה? למה?"הוא גיחך גיחוך כבוש כאילו שמע בדיחה.
"נמאס לי."
נמאס לך ממה?"קרייסוס הזמין את אחותו להתיישב על המיטה שלו.
"נמאס לי מהמנזר.אתה לא מרגיש לפעמים כאילו אתה קשור כאן? כאילו מכריחים אותך להיות כאן?"
קרייסוס הניח את ידו על לוח ליבו."כן הו-ין."
"זה לא מרגיז אותך נורא שגם אם תאהב מישהי,לעולם לא תוכל להתחתן איתה?"
קרייסוס עצם את עיניו בחוזקה,כאילו רצה לסגור את עיניו בפני דברים שלא רצה לראות,ואת ליבו בפני מה שלא רצה להרגיש."תפסיקי הו-ין…"ביקש.
"בגלל זה אני הולכת מכאן."סיכמה האחות הצעירה.
"לאן תלכי?"
"לעיר האופל.שמעת עליה? שמעתי שזה מקום נהדר לאנשים כמוני,שרוצים להתחיל מחדש.אל תדאג,אני אשלח מכתבים,ואם אבא ירשה אתה גם תבוא לבקר אותי,נכון? אני באמת…מצטערת על כל מה שעשיתי לך אבל…אתה יודע שאתה אח שלי,וזה שאני בורחת מהמנזר זה לא אומר…"
"שאת בורחת ממני,אני יודע."השלים קרייסוס בקול רועד.
"נכון ו…אני נורא אתגעגע אליך קרייסוס אבל…אני לא יכולה להישאר כאן ולהקריב את החופש שלי."
"הו-ין…יש לי בקשה ממך."
"כל דבר פרט לוויתור על הבריחה."
"לא,לא זה.את מכירה את אוריינטל,נכון?"
"מכשפת המים? בטח."
"היא נעלמה.ואני חושב שהיא ברחה להרים.אני יוצא לחפש אותה.תבואי איתי?"
"להרי הצפון? זה מסע ארוך,זה בצד השני של היער."
"אני יודע,אני אקח את הבלאד-האנטר של אבא.אני אברח להרי הצפון.את תברחי לחופש שלך,ואני אברח אל החברה שלי.אני אצטרך אותך."
"ותלמד אותי לשלוט באש?"
"כמובן כמובן,כל מה שתרצי."
הו-ין חיבקה את אחיה הגדול,תלתליה הג'ינג'ים ליטפו את פניו."אני אוהבת אותך,אני אלך איתך לכל מקום."

באותו לילה,ישבו אוריינטל וזו-צ'או,על מרפסת הקרח והביטו בכוכבים.
"ספרי לי על החברים שלך."ביקשה זו-צ'או.
"למה שתרצי לשמוע עליהם?"
"לי עצמי אין בכלל חברים את יודעת…מעניין אותי איך זה."
"אמממ אוקיי.לא סיפרתי לך,אבל ביער,למטה,יש לי בן זוג שאני נורא אוהבת,החבר שלי,שאנג.הוא מצבא האדמה ו…בגלל המלחמה אנחנו לא יכולים להתחתן,וזה די כואב לי…זו אחת הסיבות שברחתי.
ובהרי המזרח יש לי את קודה,המאסטר לקסמי אוויר.הוא ממש נחמד ובדרך כלל הוא מצחיק אותנו,יש לו ראש על הכתפיים ולמען האמת הוא היה אמור להתחתן עם מאסטר איילה,החברה הכי טובה שלו-"
"ולמה הם לא התחתנו?"קטעה אותה הנסיכה.
"איילה מתה במלחמה…"
"הו…"זו-צ'או הקדירה את פניה.
"ובאזור הדרומי יש לי את קרייסוס.הוא תמיד היה החבר הכי טוב שלי ו…הוא היחיד שיודע על בעיית הקרח שלי.אבל לפעמים הוא יכול לשגע אותי."
"לשגע אותך באופן רע? או באופן שאת אוהבת אותו?"הנסיכה כיווצה את גבותיה והתגרתה בחברתה.
"מה?! לא! ממש לא."סומק אדום הציף את לחייה הלבנות כחלב של אוריינטל.
"כן בטח…אל תדאגי,את כל כך יפה,הוא בטח יבוא לחפש אותך."
"קרייסוס? לא אכפת לו מאף אחד…בטח לא ממני…"