המלחמה הגדולה-חלק כ״ג

למחרת ניסתה אוריינטל להעלות את זו-צ׳או בביתה,אבל עין הרוחות של הנסיכה הייתה סגורה,כמוה גם עין הרוחות של המלך.היא מעולם לא האמינה שהיא תישאר לבד לגמרי,בלי הנסיכה ובלי החברים שלה.הכל קרס מול עיניה.והדבר הכי נורא היה שהיא הבינה משהו מחליא.שאנג נטש אותה,בגד בה והלך למישהי אחרת.והיא,הסתומה,התמימה,הטיפשה כל כך,הניחה לעצמה ליפול ברשת של השטן בכבודו ובעצמו,להתאהב במלך! לחשוב שהוא חושב שהיא מיוחדת,להאמין שהוא אוהב אותה בחזרה,להרגיש שקורה שם משהו!
טיפשה! טיפשה! טיפשה! בכל רגע היא התחרטה על כך שלא נרתעה ממנו,שלא ניחשה שהנסיכה עומדת לבוא.היא לא תשכח וגם לעולם לא תתחרט על כך שנישקה אותו,אבל למה בתזמון הכי נורא? טיפשה!

גם בארץ טרייב לא התנהלו הדברים על מי מנוחות.המלך התחנן בפני בתו שתפתח את עין הרוחות שלו,שום דבר.דמעות זלגו מעיניו כשהתחנן בפניה,רק לרגע קצר,רק כדי להגיד להתראות לזו שכל כך עזרה לו.
״ממש לא!״צרחה הנסיכה.״משאירים אותך לבד חמש דקות עם עין רוחות פקוחה ואתה מוצא איזו מישהי! ולא אכפת לי גם אם היית בודק לכל הנשים ביער את הגרון עם הלשון שלך! למה דווקא לה!? לחברה הכי טובה שלי?! ששנינו יודעים שהיא גם החברה היחידה שלי! דווקא אותה החלטת לקטוף לך מתוך ים הנשים שכרוכות אחריך גם בממלכה שלנו וגם ביער?! תגיד לי למה!״
״אני אגיד לך למה! כי החברה שלך,*אוהבת* אותי.אני לא יודע עד כמה אבל היא היחידה בכל העולם המטומטם הזה שאוהבת אותי! לא אכפת לי כמה! היא נישקה אותי בדיוק כמו שאני נישקתי אותה! ולמען האמת?! החלטתי שגם אני אוהב אותה! עכשיו תפתחי את העין שלי! אני רוצה רק פעם אחת בחיים שלי להיות מאושר!״
״לא אבא,״הנסיכה עיכבה את דמעותיה.״לא מגיע לך,פשוט לא מגיע לך להיות מאושר.״
המלך בכה למשך כל הלילה,והפעם איש לא בא לעזור לו.
באותו הלילה הוא חלם על אוריינטל.היא לבשה שמלה יפה של אלמנט האש,תכשיטי זהב,כתר מלכות,והיא שלו,ואין מחסומים ביניהם.היא יפה כל כך,ופניה העדינים,כאש הגיהנום,אשר שרפו את הלב שלו,את האושר שלו,את כל השלווה שהייתה בחייו.הרוצחת…שפניה היפות כשדה כישפו את מוחו וערפלו את החושים שלו.האהבה,התשוקה,המשיכה לנערה הזאת שכמעט ולא הכיר.המגע של הידיים שלה,התחושה של שפתיה העדינות,שורפות ומלכחות את שפתיו באש היוקדת,העיניים שלה,הגוף היפה שלה,הזריזות,החכמה שלה,ההבנה,כל דבר שמלכתו החסודה לא נתנה לו.פעימות הלב המהירות,סומק הלהבה בלחייו,הרעד בכפות ידיו כשנגעה בו,הצמרמורת באיבריו כשאצבעותיה ליטפו את צווארו.כל זה…כל האושר הזה…הכל היה יכול להיות שלו,אם הנסיכה האנוכית לא הייתה חושבת רק על עצמה!

לנסיכה בעצמה לא היה קל כל כך.החברה היחידה שלה,האדם היחיד שהיא האמינה שאוהב אותה.אותה נערה טהורה הפכה ברגע לנחשה בוגדנית אפלה ששימשה כלי לאביה המפלצתי כשאמה העדינה והטובה לא סיפקה את תאוותיו הנוראיות, שרק ההרהור בהן החליאה אותה.היא לא יכלה להיפטר מהתמונה המגעילה כל כך של אוריינטל ואביה.
והפעם,גם לא היה לה למי לספר.
עברו שבועות שבהם המלך התחנן,עד שהסכימה הנסיכה לפתוח את עין הרוחות שלו,לכמה דקות בלבד,אפילו היא הבינה שאנוכיותה כבר עברה את הגבול.המלך המתין בחדר הכס,בדלת נעולה,כדי שבתו תפתח את העין שלו.״זה לא מגיע לך אבא,שנינו יודעים את זה.״אמרה הנסיכה לפני שיצאה.החדר היה קר ושקט,והמלל נזכר שהוא אפילו לא יודע לזמן רוחות.אבל הרוח שלה בכל זאת הופיעה.
״
שאוריינטל!״
״סקיילו!״המכשפה חיבקה אותו ונשקה לו.״מה קרה? כל כך הרבה זמן לא ראיתי אותך ואת הנסיכה,התגעגעתי,פחדתי שהלב שלי הופך לקרח.״היא ניגבה את דמעותיה.״אבל עכשיו עין הרוחות שלך פקוחה,״היא ליטפה את שיערו והחליקה בציפורניה על לחיו.״וזה אומר שהנסיכה סלחה,ועכשיו תמיד נהיה יחד.״
״אוריינטל…״
״למה אתה לא מחייך? תגיד משהו!״
״אוריינטל!״
״מה קרה?״
״אנחנו לעולם לא נהיה ביחד!״
״מה?״
״הנסיכה לא סלחה! עין הרוחות שלי פקוחה רק לכמה דקות ורציתי…״
״אני לא אראה אותך יותר?״
״אוריינטל אני…״
״די זה לא מגיע לי! כולם בוגדים בי! מכל מקום אני חוטפת סטירות! אוף! למה?!״
המלך אחזב פרקי ידיה כדי להשתיק אותה.״אוריינטל אני אוהב אותך.בבקשה! זה לא תלוי בי.״
״אוהב אותי?! איך אתה מעז לשקר לי?!״
״זאת האישה הכי יפה,חכמה,מוכשרת וטובה שהכרתי.אבל אני לא יכול…עין הרוחות שלי תיסגר בקרוב.הייתי רוצה להבטיח לך שאהיה איתך בכל רגע מחייך,שיום אחד אוכל להושיע אותך מהבדידות,להיות בטוח שאת צריכה אותי,לכל מקום שתלכי הלוואי שיכולתי גם אני ללכת.אבל…אני לא יכול.״
אוריינטל משכה כאפה וניגבה את דמעותיה.״אני אוהבת אותך…אבל היה לי הרבה יותר טוב איתו מעולם לא נפגשנו,כל זה לא היה קורה.״
״אוריינטל,תסתכלי עליי.אני מעדיף למות מחר,מאשר לחיות לנצח בלי להכיר אותך.אם אף פעם לא הכרתי אותך,לעולם לא הייתי יודע,עד כמה העולם יכול להיות יפהפה.ואני כל כך שמח שנפגשנו.אחרת הייתי צריך לחיות את כל חיי…אבוד לנצח,אם מעולם לא היית שלי.״
אוריינטל הניחה את ראשה על חזו והניחה לו למחות את דמעותיה בשרוול גלימתו.
״אני לא יכולה לעזוב אותך.״היא ליטפה אותו.
״את לעולם לא תעזבי,לא משנה מה יקרה לי,תמיד אהיה איתך,לנצח.״הוא נשק לה נשיקה ביישנית שהתגברה ככל שנקפו השניות,ואז הנסיכה נכנסה.״הגועל נגמר אבא,אני סוגרת את העין שלך.ואת…מכשלה בוגדת מהגיהינום,אני לעולם לא תראי אותו יותר.הנסיכה סגרה את העין של אביה ויצאה.המלך הצטנף בפינה וייבב.
״ואני כל כל שמח שנפגשנו…אחרת הייתי חי את חיי…״הוא מלמל.
״אבודה לנצח,אם מעולם לא הכרתי אותך…״שרה אוריינטל בארמון הקרח.