המלחמה נגד הרשע ( פרק 9 )

הנערים עמדו עמומים מול הדלת האדומה של הבית של רובין. זה היה מאוד קשה להאמין למה שקרה. הם הביטו בפנים אחד של השני כדי לקבל רמז שכל זה לא היה חלום. ובכל זאת, אולי הדבר היותר מפתיע לקבל הייתה העובדה שדווקא כן יכולו לקבל שהדבר קרה. בצורה הרבה יותר קלה משהיו מנחשים, כאילו דלתות לעולם מקביל מאז ומתמיד היו הצורה האחת והמוגמרת של המציאות. ואולי היא הייתה?
לחזור אל המקום הזה, בלי ששום דבר השתנה, בלי שהקירות הפכו שחורים ומים הציפו עד לתקרה, היה מוזר. היה אפשר לצפות שמשהו משונה או מוזר יקרה, במציאות בה גילו עולם שמקביל לעולמם. אך האם זה היה עולם מקביל? רובין כבר לא היה כל כך בטוח.
הם התיישבו בכיסאות המטבח הריק והחשוך מתוסכלים, מביטים אל הקירות והתקרה. לחשוב שיצטרכו לחזור אל חיק הזקן הזה, הייתה מחשבה מדכאת משל עצמה. אבל אין ספק שהוקל לכולם לדעת, שגם אם גורלם כרוח באיזו מלחמה קוסמית משונה, הם לא היחידים עליהם מוטלת המשימה. אפילו אם זה אומר שרק עוד כמה זקנים יעזרו להם. המחשבה שאחד מהם פרופסור היוותה זרקור אור בין שמי האפלה, אם יוצאים מנקודת הנחה שלא זייף את זה בשביל הכיף.
לולא אוחנה, יתכן וחורחה היה חסר תועלת בשבילם. זה טוב שדווקא הצמד הזה בסביבה. אולי בכל זאת המזל קצת מאיר להם פנים.
גם אם היו חייזרים, אין ספק שחייזרים אלה היו משונים למדי, לא רק בגלל הצחוק המשוגע והמפתיע שלהם שנגרם לפעמים כתוצאה משיער כתום, בנות, או השם קרי, אלא בגלל שלא היה ספק כי לשני הקשישים הייתה חוויה מאוד קשה תחילה להביט בהם. מדוע שזה יהיה המצב? אולי זהרו ללא מודע באור בין גלקטי שסינוור אותם?
נוסף, הבתים שלהם היו זהים מדי. מדוע שדווקא ביקום מקביל יבנה בית שנראה בדיוק אותו הדבר? ולמה ביקום הזה הוא עצמו באותו הבית לא גר? ואולי, רובין לא יכל שלא לתהות, היה מעסיק את עצמו בשאלות כאלה לא משנה באיזה יקום מקביל היו נתקלים בכלל.
את השלוש שעות הבאות בילו בחשיבה עצמית בנושא. אין ספק שהיה הרבה לעכל בעובדה שלא היה שום דבר לעכל במצב. נוסף, השאלה האחת והמכרעת הייתה כיצד ערימה של זיקנה אמורה לעזור להם לחבר את תצריף הרשע? זקנים תמימים ומסכנים שהדבר היחידי שיכלו לעשות היה להתקשר למשטרה. כאן החשיבה המקורית שלהם מתחילה ונגמרת. אולי הרשע האמיתי טמון בסוף ליצירתיות. אולי הזוג הזה הם בעצם רשע.
"המטרה מקדשת את האמצעים? או שמא מטרה לא קדושה היא הפשע?" מצא את עצמו שואל לחלל.
שלושת הנערים האחרים הביטו בו בלי להגיד דבר, בשקט. נדמה היה שהמצב הולך להשאר בשקט הזה.
"הייתי אומרת שאם איש לא יודע שדבר הוא מרושע, אין זה רשע כלל." אמרה קרי לבסוף." אבל מלבד זאת- אמצעים או מטרות מרושעות, אין לנו באמת זכות להצדיק אותם- לפחות באיזשהו מובן. לא?"
הוא לא שמע אותה מדברת הרבה. נדמה היה שרק כשאף אחד אחר לא מילא את מקומו בלדבר הייתה מחליטה שיש איזושהי משמעות לדברים שרצתה לומר ותפסה את המיקרופון. או שכך היה הדבר בכול אופן בנוכחותו, ניחש.
הדברים שאמרה היו מרשימים וצודקים באופן מפתיע. הוא לא הצליח לזכור האם זו פעם חד פעמית או לא, כי בשום פנים ואופן לא שם אליה לב מספיק.
"ממה מושפעת הכוונה?" הייתה זו השאלה המתבקשת לשאול. ממה מושפעת כל כוונה, תהה לעצמו, ולא רק בפרט הכוונה לרשע.
שתיקה. הוא החליט לנקוב בה את עיניו כדי שתבין שהוא רוצה שהיא זו שתענה לו, כך שאין שום טעם לבדוק אם מישהו אחר עומד להשמיע קול.
"הייתי אומרת שמהרצון שלנו." השפילה את עיניה מטה. "אך זה כלל לא המצב, לא?" התעוררה לאחר מספר שניות בחיוך קטן.
למה היא מתכוונת- תהה. המחשבה שכוונות כרוכות ברצון שלנו הרגישה נכונה באיזשהו מובן.
הוא המשיך להביט בה בעיניים נוקבות שדורשות לעוד.
"לפעמים אני רוצה להתכוון למשהו, אך אינני מסוגלת לשלוט במה שאני מתכוונת ומצפה לו באמת." פניה עטו עכשיו מעט גוון אדום. "לפעמים שתיקה של אדם שמקווה לתשומת לב, באמת מכוונת לכך שישימו לב אליו, אם כי היה רוצה לקוות שהוא שותק כדי להביע איזושהי סוג של ענווה."
"האם זו הסיבה שאת שותקת?" שאל אותה, כיוון שהרגיש שמותר לו מאיזושהי סיבה.
"כמובן שלא." גיחכה מעט ונראתה באי נוחות.
"קרי בכלל לא שותקת אבל." התערב ג'ון בשיחה, מופתע.
רובין הנהן. כנראה אז שקיימת סיבה אחרת. סיבה שהיה רוצה להאמין שהןא עתיד לגלות יום אחד, כיוון שאם הוא יגלה שהוא מפחיד אותה הןא עשוי לרצות לנצל את זה עוד קצת, לפחות עד שתודה בפניו.
בנוגע לדוגמה שנתנה, אין ספק שלפעמים לרצון שלנו קשה להשפיע על הכןונה האמיתית. "אך זה כמעט כמו להגיד שיש לנו שני רצונות. רצון פנימי ורצון מודע. רצון אחד שהוא באמת רוצה להשיג תשומת לב, אם הולכים לפי הדןגמה שלך, ורצון אחד מודע שמושפע מגורמים של הסביבה שהיה רוצה שדברים יראו אחרת למשל." המשיך את קו מחשבותיו בקול רם.
"אז רק אחד מהרצונות האלו קשןר לרשע…" תהה טום בקול.
"קשה לי לראות בעיני רוחי מציאות בה מישהו מבקש להיות רשע, אך אינו מסוגל לכך." הודאתה קרי לאט. כלומר, הכוונה שקשורה לרשע היא הכוונה הפנימית בלבד.
"אבל מציאות כזו הייתה חייבת מתישהו לקרות, גם אם אנחנו לא מכירים אותה." רובין נשף, מתקן אותה. האיזשהו יקום, חייב להיות אדם שדווקא הכוונה המודעת שלו היא רעה ולאו דווקא כוונתו הפנימית. הוא רק צריך לעלות על דוגמה.
היא הנהנה. "אך האם כוונה מודעת בלבד תאפיין בן אדם רשע- אם הכוונה הפנימית לא זהה?"
היה מעט קשה לענות על השאלה הזו, כיון שהיא הייתה כללית מדי. "בסופו של דבר…" מלמל, "גם אם זה לא רשע טהור, אני מניח שבאיזושהי צורה אם הכוונה שלו במעשה שלילית, גם אם הרצון הפנימי מתנגד לשליליות הזו, הוא בחר בעשיה שלילית- לכן זה מרושע באיזו צורה." העלה את האפשרות, ואז עבר אל האפשרות השניה, "אלא אם כמובן הדבר המרושע שהוא עושה עשוי להתפרש גם לכוונה חיובית בה הוא מאמין באמת. כמו לומר למישהו את האמת בפנים, בתקווה שזה באמת כדי לפגוע בו, אך בעצם באמת רצית לעזור לו."
שתיקה קלה של חשיבה. היא רצתה לנסות לתקוף את הדבר מכיוון אחר.
אבל מה עפ האמונה שאתה מקיים עתיד טוב יותר בכךשאתה רוצח את חברך?" הצליחה במשימתה.
השאלה הזו התקילה אותו.
"אני מניח שאם רצח אדם אחד מציל אוכלוסיה שלמה…" ניסה להתחיל לנסח תשובה. "אף אחת המכוונות לא חייבת להיות רעה."
"חוץ מהכווננ להרוג אותו." זרק טום מופתע מהתשובה.
רובין השתדל שלא להתבלבל, בעודו מנסח את התשובה באיטיות ובדיוק. "אני מניח שלשם כך… הרג." השלים. "חייב להיות צד שמסוגל למעשה או כוונה רעה. צד שפשוט מעורר לחיים, אם עד עכשיו ישן. או מקים לתחייה." רובין ענה מכווץ את גבותיו.
האם יש לקבל רשע כמובן מאליו? לא. אסור לחשוב על זה. כי אז… הרשע ינצח.
קרי עיוותה את פניה בדאגה.
רובין הניח, כי רשע הוא רוע מוחלט. אך עתה תהה אם קיים דבר כזה בכלל, הרי החיים התחושות והרצונות נוטים להיות כה מסובכים אצל אנשים. אולי רשע הןא רק דבר שמאיים להתגשם? שיש למנוע את התהוותו- כמו היותו וירוס קטלני או מחלה שרק מדביק אנשים לאט. לאט- כשהשתלטות מוחלטת אומרת מוות ולאו דווקא אדם בעל רצון לרשע מוחלט. הרי אם אדם רשע בצורה מוחלטת… לא יהיה קודם כל מספיק רשע לעצמו על מנת להוציא את עצמו מכלל קיום- בדרך אשר תהיה? האם הם צריכים להלחם בתופעה פשוט, גם אם ידוע להם שבנפש של בן אדם, אינה יכולה להגשים את עצמה במלואה?
לפתע נשמע צליל מטריד מאחד החלונות במטבח. אדם נאה עם שיער עורב בן שלושים למראה נכנס פנימה. הרביעיה בהו בו מאבדים אט אט מפניהם את צבע הדם. פורץ היה אחד הדברים היחידים שיכל לחבר אותם ממימד רוחני של תהיה אל תוך האדמה של המציאןת התובעת והקשה.