המסע למארינדיאה פרק 14

ישבתי על הספה וחיכיתי שג'רדי יתאושש. בנתיים שתיתי כוס שוקו חם, והסתכלתי על להבות האש המרקדות. "אה? מה? איפה אני???….." שאל "אתה בביתי אדון צעיר" ענה אדון קורדינגייל, ואני די בטוחה שהוא לא היה בחדר קודם לכן. "ואתה?…" שאל ג'רדי, שכנראה לא קלט הכל. "אני אדון קורדינגייל" אמר אדון קורדינגייל לג'רדי, והייתי בטוחה, ששמעתי ברקים כשאמר את שמו.
"אהה" אמר ג'רדי. "נו טוב, אני משאיר אתכם לבד." אמר אדון קורדינגייל, ויצא מהחדר. לאחר שהוא יצא, הייתה דקה שבה שרר שקט מוחלט, וכדי להפר אותו אמרתי בלחש "תודה…"
"אין בעד מה" ענה ג'רדי. "לא, אם לא הייתה מגן עלי….." אמרתי, אך הוא רק סתם את פי בחיבוק חם.
חבקתי לו, ואז השתחררתי, והבטתי לתוך עיניו, לתוך עיניו העמוקות והחומות, לתוך עייניו היפות שהביטו בי במבט עצוב ובו זמנית מלא חיים.
"ג'רדי… הצלת את חיי…. וחטפת במקומי, יש לך שבר ברגל, פנס בעין, ופצע עמוק בגב, בגללי…. אתה…. אתה, אתה הגיבור שלי!" אמרתי לו וחזרתי את חיבוקו.
"קט', זו אחת מחובותיי להצילך ולהקריב את עצמי…. לא רק בגלל שאני רוצה בתפקיד המכשף הראשי, אלא גם מפני" אמר ועבר ללחש "הרגשות שלי אלייך".
צמרמורת עברה בגופי, מסיבה שעליה לא רציתי לחשוב.
"בכל זאת, תודה" אמרתי וחייכתי אליו חיוך חברי.