המשחק השחור 2 אפלה פרק 2- סבטלנה

זופ צחק צחוק מרושע. "מה אני אעשה?" אמרה רדגה. "את לא תעשי כלום!" צרח זופ. "אתה כזה רשע, וואו, באמת" אמרה רדגה. "תדברי בשפתנו בבקשה" צרח זופ. "איזו שפה?" שאלה רדגה. "את באמת לא יודעת?" שאל זופ והתקרב אל רדגה, "את רוצה שאני אעיף גם אותך ולא תוכלי לרדת משם, מהחלון." "אוקיי" אמרה רדגה. "את מתחכמת! את רוצה להיות עם המכשף, נכון? אני לא אתן לך!" אמר זופ, הוא כיוון אליה אקדח שחור. "מה תעשי עכשיו?" צרח זופ. "איך אתה מעז לירות באחותך?" צרח המכשף. "היא כבר לא אחות שלי, היא המשרתת שלי" אמר זופ בכעס. "את באמת רוצה ללכת עם החבר הקטן שלך?" אמר זופ, הפעם בקול לגלגני. "למה אתה כזה רשע? אתה יכול להגיד לי? כל הזמן הזה אתה בנית את התכנית הזדונית שלך…" "כדי שנגיע למצב הזה" אמר זופ בקול מרושע. רדגה שלפה את חרבה וניסתה לדקור את זופ, זופ ירה ירייה אחת באקדח, אבל אז האקדח התפוצץ על אחד מקירותיו הצבעוניים של אולם הנשפים. "את באה איתי!" צרח זופ וגרר אחריו את רדגה, "מה חשבתם לעצמכם? זה לא בית מלון, זה לא בית יתומים, בשבילכם זה בית סבל! חבל שאני לא יכול להיות חבר שלכם" "אל תדאגי רדגה אני אציל אותך!" אמר המכשף, אבל זה היה מאוחר מדי כי זופ יצא מאולם הנשפים ונעל את הדלת. המכשף קפץ בלי לחשוב רגע ומיהר להגיע אל מגירת ההפתעות של זופ, הוא פתח את המגירה אבל אז הוא ראה מראה שעליה היה מוקרן סרט קצר שבו זופ לבש את הבגדים המרושעים שלו ואמר בקול מרושע: "אני אשתלט על העולם" המכשף סגר מיד את המגירה והתנשם בכבדות, הוא ניסה לפתוח את מגירת הליצן, אולי הוא ימצא את המפתח של אולם הנשפים, אבל אז הייתה אותה מראה, הפעם זופ אמר משפט אחר: "על מה אתה מסתכל בדיוק?" המכשף סגר את המגירה והסתכל לאחור, אבל לא היה שם אף אחד. "למה זופ עושה את הדברים האלה? מה? הוא נהנה מזה?" צרח המכשף וקולו הדהד באולם הנשפים. "כן" אמר קול של ילדה. "הלו? יש כאן מישהו?" שאל המכשף, "כן" ענה הקול ואז המכשף הסתובב וראה ילדה עם צמות חומות, הייתה לה שמלת אביב פרחונית ולחייה היו ורדרדות ומתוקות, עיניה היו כחולות כצבע גליו של הים השקט וקולה היה צלול והיה נעים לשמוע אותו. "מי את?" שאל המכשף בחיוך. "אני סבטלנה פובי, אני הילדה שזופ מסתיר בארמון שלו כבר חצי שנה." לרגע אחד נעתקה נשימתו של המכשף. "הכל בסדר?" שאלה סבטלנה וחייכה חיוך דקיק. "כן, הכל בסדר" אמר המכשף וחזר לנשום. "אתה צריך עזרה?" שאלה סבטלנה.
"אה… לא," אמר המכשף, "פשוט היה כאן משהו מפחיד?"
"מה?" אמרה סבטלנה עם חיוך מתוק, "תספר לי. ספר לי הכל, ספר לי את סיפורך ואולי אני אוכל גם לעזור לך."
"נחמד מצדך" אמר המכשף וחייך, "אבל יכול להיות שאת רעה כמו זופ, אז אני לא יכול לבטוח בך."
"אני יכולה לספר לך על התכנית הזדונית של זופ" אמרה סבטלנה, אחזה בידו של המכשף ולקחה אותו למקום הסודי שלה, הוא היה מאחורי שולחן הפוך באולם הנשפים, היא והמכשף ישבו שעות ארוכות במקום הסודי והמיוחד של סבטלנה ושוחחו ביניהם, המכשף סיפר לה את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף.
"וואו, איזה סיפור יפה יש לך" אמרה סבטלנה ולגמה מכוס התה שלה, "מלא בהרפתקאות"
"זה משעשע אותך?" שאל המכשף בכעס.
"ממש לא," אמרה סבטלנה, "טוב, אני יכולה לעזור לך אם אתה רוצה."
"אוקיי" אמר המכשף, "בשמחה, אבל אני לא מבין איך ילדה קטנה כמוך תוכל לעזור לי?"
"ילדה קטנה וחכמה" אמרה סבטלנה, "האמת היא שאני מכירה את צבא הערפדים."
"מה את היית בטקס שלהם?" שאל המכשף.
"כן, כשהייתי בת ארבע" אמרה סבטלנה וחייכה, "הם טבלו את הכנפיים שלהם בבריכת דם, הם קוראים לזה 'קדושת הערפדים' "
"כן, עוד אחד מהדברים השטותיים של הערפדים" אמר המכשף.
"זה נראה כאילו אין להם במה להתעסק" אמרה סבטלנה.
לפתע, סבטלנה והמכשף שמעו דפיקה על דלת אולם הנשפים ואחריה צרחה.
"זאת בטח רדגה, אולי היא מנסה לסמן לנו שהיא בקרבת מקום" אמר המכשף.
"יכול להיות" אמרה סבטלנה, "טוב אז מה אתה רוצה לעשות?"
"יש לך תכנית?" שאל המכשף.
"לא, אבל אני מכירה את זופ הרבה זמן, כך שאני יודעת מהן הנקודות החלשות שלו" אמרה סבטלנה בקרירות.
"טוב, את תצאי ראשונה" אמר המכשף.
"אני? אתה נותן לי את הכבוד? טוב, תודה רבה" אמרה סבטלנה.