המשקפיים – פרק 1

״אחח״
״אוי, קלרה את בסדר?״
״אני כן. אבל המשקפיים שלי לא״
בטח לא הבנתם כלום, תנו לי להסביר.
קוראים לי קלרה ואני בת 17. יש לי שיער ג׳ינג׳י, עיניים חומות ומשקפיים.
בשיעור ספורט האחרון שיחקנו מחניים והכדור פגע לי בפרצוף. נשברו לי המשקפיים, בלעדיהם אני חצי עיוורת. באסה. איכשהו שרדתי את המשך הלימודים. כשהגעתי הביתה הסברתי לאמא שפי את המצב ומיד נסענו לחנות משקפיים. כשנכנסנו המוכרת התחילה להציע לי מסגרות.
״מה דעתך על זו?״ שאלה והראתה לי משקפיים עם מסגרת ורודה פקצית עבה. איייכסס.
״אממ, אני לא מתה על ורוד. אני מעדיפה שחור או לבן״ אמרתי בנימוס. המוכרת הוציאה קופסה עפ מסגרות ואמרה לי לבחור אחת בזמן שהלכה לעזור לאדם מבוגר שחיכה שם. מצאתי כמה מסררות ממש נחמדות אבל רק אחת הייתה באמת יפה. שחורה שבקצוות שלה יש ציורים של רוחות רפאים (מהסוג החמוד) מדדתי אותם ולהפתעתי גיליתי שהעדשה שכבר הייתה מותקנת על המשקפיים היא במספר שלי ואני רואה איתם ממש טוב. קראתי למוכרת.
״נו, מצאת את מה שרצית?״ שאלה אותי.
״כן, אני אקח את אלה. לא צריך להחליף עדשה כי היא טובה. אני רואה איתם טוב״ אמרתי.
״בטוחה? בסדר״ היא אמרה ולקחה קופסת משקפיים ריקה והכניס לתוכה מטלית. אמא ניגשה לשלם. כשיצאנו מהחנות אמא אמרה לי
״קלרה, בחרת משקפיים מאוד יפות. את בטוחה שאת רואה איתם טוב?״
״כן אמא. אני רואה איתם יותר טוב מהקודמות״ אמרתי, וזה נכון. יכולתי לקרוא שלט שהיה במרחק כמה מטרים טובים מאיתנו.
״אם את אומרת״ אמרה אמא ונכנסה לאוטו.
למחרת בבית הספר כולם ממש התלהבו מהמשקפיים החדשים שלי וזכיתי להרבה תשומת לב.
במבט לאחור אני מעדיפה שכולם יתעלמו ממני רק שלא אעבור את מה שעברתי. זה התחיל בבוקר אחד בערך שבוע אחרי שקניתי את המשקפיים. קמתי, לבשתי אותם והתארגנתי לבית ספר. כשסיימתי להתלבש ראיתי מישהו עומד מאחורי. לא בדיוק מישהו. יותר דמות, עשן, צל, השתקפות.
רוח רפאים.