המשקפיים – פרק 7

"אממממ….להתנשק?!?!" שאלתי, איזו אמא תבקש מהחברה של הבן שלה להתנשק איתו?!?! ועוד אחרי דייט אחד??!!
"כן…. אני רוצה שזה יהיה פיצוי על כל השנים בהן הוא היה מאוהב בך ולא אמר לך את זה" ענתה אביגיל.
"אממ..בסדר…" אמרתי. שתבינו, אין לי שום בעיה לנשק את ריק אבל זה קצת מוקדם מדי..
"תודה. עכשיו אני לא אטריד אותך יותר" אמרה אביגיל ונעלמה.
בעיה. איך בדיוק אני הולכת לנשק אותו?!?!היי ריק, אני יכולה לראות רוחות וראיתי את אמא שלך והיא רוצה שנתנשק…??!! אוווווףףף.

-יום למחרת-
"אממאאאא אני רוטטת!!-אה זה הפלאפון…" אמרתי והילרי התחילה לצחוק. הילרי היא החברה הכי טובה שלי. היינו בדרך חזרה מבית ספר. היא גרה בבנין ממולי, יש לה שיער בלונדיני ועיניים ירוקות (סופסוף בלונדינית שאין לה עיניים כחולות!). בדיוק קיבלתי אסאמאס מריק.
'היי, עדיין נפגשים היום?' בטח הסמקתי כי הילרי אמרה-
"זה ריק נכון? את פשוט מתה עליו" חייכתי ועניתי לאסאמאס
'בטח. היום בבית הקפה בשבע'. התשובה של ריק הגיעה במהרה.
'יופי. ניפגש שם'
"טוב, הנה הבניין שלי, תדברי איתי כשתחזרי מהפגישה עם ריק" אמרה הילרי, וכשביטאה את המילה ריק עיפעפה בעינייה כמו הבנות המעצבנות בטלוויזיה, היא ברחה לבניין לפני שהאגרוף שלי פגע בה.
כשנכנסתי הביתה הכנתי לעצמי סנדוויץ' והלכתי לבחור בגד מהארון. בסוף מצאתי שמלה אדומה עם כתפיות שמגיעה עד הברך. הוצאתי את נעלי הסירה השחורות מהמגירה והלכתי לסדר את השיער. למזלי היום הוא החליט להתנהג יפה ולא להתנפח או להפוך לגוש כתום ענק. הוא היה גלי ובלי 'שוונצים'!
בשבע לקחתי את הארנק והזמנתי מונית שלמזלי (וואווו יש לי הרבה מזל היום) לקח לה רק 10 דקות להגיע. כשנכנסתי לבית הקפה ראיתי את ריק יושב ליד שולחן לשניים ומסתכל עלי. חייכתי והלכתי אליו.
"היי, מה שלומך?" הוא שאל כשהתיישבתי. איזה ג'נטלמן!
"הכול טוב. מה איתך?" שאלתי.
"ברגע שראיתי אותך-הכל נפלא" ענה. אף בן בחיים לא אמר לי דבר כזה.הסמקתי בטירוף. באותו הרגע הגיעה מלצרית לקחת מאיתנו הזמנה.
"אני אקח פסטה" אמרתי
"גם אני" אמר ריק וחייך אלי, איזה שיניים יפות יש לו!! ממש לפרסומת למשחת/מברשת שיניים.
המלצרית הלכה ונשארנו רק ריק, אני והשתיקה המביכה. וכמו תמיד פלטתי את המשפט הכי מטומטם בעולם.
"אז מה.. ריק זה שם ממש יפה.. הוא מזכיר לי את ריק ריירדן…הסופר" אמרתי. ולמזלי (אווקיי-זה כבר מטורף כמה מזל טוב יכול להיות לי ביום אחד? זה כנראה פיצוי על 17 שנים שבהם כל המזל שלי היה מזל רע) המשפט הממש מטומטם שלי הצליח לפתוח שיחה ממש נחמדה ביני ובינו.
"קראת את הספרים שלו? אני ממש אוהב את סגנון הכתיבה שלו" אמר ריק.
"כן, קראתי את כל 'פרסי ג'קסון' וגם את 'הגיבור האבוד' ואתמול לקחתי מהסיפרייה את הספר 'הפירמידה האדומה'" אמרתי.
"אני קראתי את כולם ממזמן. כדאי לך לקרוא גם 'מבוך העצמות' ריק ריירדן גם כתב אותו" אמר ריק.
"שמעתי על זה, זו הסדרה..אממ.. 39 רמזים – שכל ספר כתב סופר אחר" אמרתי.
"זו סידרה ממש טובה-תקראי אותה" אמר (הערת הכותבת – שילי ועדינה נא ליישם את מה שריק אמר עכשיו!!)
"אני אזכור את זה" אמרתי. המלצרית הופיעה עם האוכל. בזמן שאכלנו התחלנו להתבדח על כל מיני נושאים והיה דווקא ממש נחמד. מספרים גלשנו לדיון על ספרים שהופכים לסרטים ואם זה דבר טוב או רע, וכל מיני שטויות כאלה.כשסיימנו לאכול ריק שילם (וזה ממש עיצבן אותי כי סיכמנו שנתחלק חצי חצי)
ויצאנו החוצה.
"קר עכשיו, רוצה שאני אקפיץ אותך?" שאל אותי ריק.
"זה יהיה נחמד" אמרתי. הוא הוביל אותי אל המכונית שלו ופתח לי את דלת הנוסע. נכנסתי והוא סגר אחרי את הדלת והלך למושב הנהג (ג'נטלמן-כבר אמרתי?).
הנסיעה הבייתה הייתה שקטה, אולי כי ביזבזנו את כל הדיבורים בבית קפה. כשהגענו לבית שלי ריק פנה אלי ואמר
"היה לי ממש כיף ורציתי לשאול אם את עושה משהו בשבת" אמר לי.
"גם לי. ולא בשבת אני לא עושה שום דבר מיוחד" אמרתי.
"אז רוצה ללכת איתי לאנשהו? לטיול אולי?" שאל
"בטח. אני אחפש באינטרנט מקומות שאפשר ללכת אליהם" אמרתי והתחלתי לצאת מהמכונית. אבל שניה לפני שסגרתי את הדלת נזכרתי במשהו. נכנסתי בחזרה פנימה ונתתי לו נשיקה קלה על השפתיים. אחר כך יצאתי מהמכונית אדומה ממש כמו השמלה שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבניין
"קלרה" ששמעתי מישהו קורא לי, הסתובבתי וראיתי שריק יצא מהמכונית ובא אלי, הלכתי אליו והוא נישק אותי, נשיקה ארוכה.
"לילה טוב" הוא אמר וחזר למכונית.
"לילה טוב" אמרתי בלחש, אבל הוא כבר נסע.