המשקפיים – פרק 9

"גנבת!! גנבת!!" המשיך המוכר לצעוק תוך כדי רדיפה אחרי. בינתיים הצטרפו למרדף עוד כמה אנשים. חלקם מעוניינים לתפוס אותי וחלקם בטוחים שזה מרתון (אין לי מושג למה).
"לא יכולת להעסיק את המכר יותר טוב?" לחשתי לג'וד שריחף לידי.
"עשיתי כמיטב יכולתי" אמר. המשכנו לרוץ ומספר האנשים שרדף אחרי רק הלך וגדל.
"יש לי רעיון-קח" אמרתי לג'וד ובחשאי דחפתי לו את המכשיר ליד. הוא תפס אותו ונעלם. נעצרתי באמצע הרחוב מתנשפת כאילו ברחתי מעדר קרנפים (ועם המזל שלי זה יכול לקרות..) והרמתי ידיים. המוכר ושאר האנשים השיגו אותי.
"תחזירי את מה שגנבת!" צרח עלי המוכר. גאאד איזה ריח פה. עשיתי את ההבעה התמימה שלי (וכשיש לך עיניי במבי ענקיות זאת לא בעיה)
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אמרתי בקול תמים. המוכר רק התעצבן עוד יותר.
"אני מדבר על האלקטרוסטזיה! לקחת אותו מהדלפק וברחת!" הוא צרח כמו משוגע.
"אני נשבעת לך שאין לי מושג על מה אתה מדבר! אני אפילו לא יודעת מה זה האלקסטיזה….א יך לא קאת לזה!! תבדוק בכיסים שלי – אין שם כלום!" אמרתי קצת בלחץ. המוכר תקע בי עוד מבט מפחד והתחיל לבדוק בכיסים שלי.
"אאההאהה! הנה זה!" הוא צעק בניצחון והוציא את האייפוד שלי.
"מה?!!?!? זה האייפוד שלי!!! אתה הגנב פה!!" צעקתי עליו. המוכר הסתכל על האייפוד ונהיה כ"כ אדום שפחדתי שעוד שניה הראש שלו התפוצץ, אבל הוא רק דחף לי את האייפוד ליד, רטן משהו והסתלק. קהל הסקרנים שהקיף אותנו התחיל להתפזר, חוץ מאיזה אחד (די אידיוט) צעק –
"רגע!!! מה עם המרתון??" אבל כולם התעלמו ממנו. נשמתי לרווחה וחזרתי הביתה.
"אז איך עבר עלייך היום?" שאלה אותי אמא כשנכנסתי וסגרתי אחרי את הדלת. חשבתי על כל מה שעבר עלי היום.
"שום דבר מיוחד, הכל כרגיל" אמרתי ועליתי לחדר. סגרתי את הדלת והסתובבתי. לא הופתעתי למצוא בחדר את ג'וד.
"עשיתי את מה שביקשת. עכשיו אתה עוזב אותי לנפשי?" שאלתי בקול עייף.
"כן. תודה" אמר. הייתי בהלם. עזרתי לדי הרבה רוחות ומכולן דווקא הגנב הסידרתי אמר לי תודה. המוות כנראה באמת משנה דברים באנשים.
"אאממ… ביי" אמרתי לו.
"ביי" הוא אמר ונעלם. הייתי יכולה להמשיך לשבת ולבהות בקיר עוד הרבה זמן אבל אז בדיוק קיבלתי אסאמאס מריק
'היי, עושה משהו מיוחד?' חייכתי ועניתי לו
'תלוי את מי אתה שואל' אני יודעת שזה ממש נדוש אבל זה חמוד!
'אז אנחנו בקטע של נדושים? אם כן, תסתכלי מהחלון' רצתי לחלון של החדר שלי וראיתי את ריק עומד על המדרכה עם פרח אדום גדול. לא עיניין אותי שאני יחפה או שאני לבושה בגופייה וטייץ קרועים (מאוד) פשוט טסתי למטה וראיתי את השלמות עומדת שם עם חיוך גדול.
"היי" אמרתי.
"היי. אז את לא עושה משהו מיוחד" אמר.צחקתי ונדתי בראשי.
"לא"חייכתי. הוא הושיט לי את הפרח (ורד) ונתן לי יד.
"רוצה ללות אותיט? אני מכיר מקום ממש שקט ונחמד" אמר.
"בטח, תן לי רק שנייה לשים נעליים" אמרתי. הוא הנהן ורצתי בחזרה הבייתה. שמתי כפכפים ורצתי בחזרה למטה.
"בוא נלך" אמרתי. הוא החזיק לי את היד והוביל אותי דרך כמה חצרות אחוריות של כמה בתים עד שהגענו לחלקת דשא ענקית וריקה. הלכנו עד האמצע בערך והוא נשכב על הדשא. נשכבתי לידו והחזקנו ידיים. איזה רומנטי! שכבנו שם כמה דקות עד שריק התחי לדבר.
"יש משהו שאני רוצה לומר לך כבר הרבה זמן. אבל אף פעם לא מצאתי את האומץ.." אמר שתקתי והסתכלתי עליו, מחכה שימשיך.
"קלרה, אני רוצה לומר לך…" הוא בלע רוק והסתכל לי בעיניים.
"אני רוצה לומר לך שאני אוהב אותך. ושאני אעשה הכל כדי להגן עלייך. את הדבר הכי חשוב בחיים שלי עכשיו"