הנערה בעלת הכנפיים-פרק 2

ג'יידי נעלמה כלא הייתה, השמטתי את ראשי.
"אני כזו חסרת אחריות.." מילמלתי, לא תפסתי אותה.
"אני צריכה לחפש אותה" אמרתי, התחלתי להתהלך ביער, גם אם יקחו לי שעות למצוא אותה.
"ג'יידי! ג'יידי!" צעקתי, שום תגובה, המשכתי לחפש אותה עד שנפלתי על האדמה ונרדמתי.
~בחלום~
התעוררתי במקום שחור, ראיתי שתיי גברים שריריים וגדולים, הם הלכו לקחת משהו וראיתי את..ג'יידי?
"ג'יידי!" לחשתי, ג'יידי הייתה כבולה לכיסא, שני הגברים חזרו עם חפץ בלתי מזוהה ביד והתחילו ללחוש דברים בשפה מוזרה, ג'יידי נראתה מפוחדת. לבסוף הם לקחו אותה ובדקו לה את הגב.
אחד הגברים שלח אלי את מבטו.
"את" אמר, הוא העיף את ג'יידי בכוח מהכיסא, היא הוטחה בקיר.
"בואי נלך!!" צעקה ג'יידי, היא תפסה בידי והחלה לרוץ.
~במציאות~
"ג'יידי!" צעקתי בעודי קמה מהרצפה, זיעה קרה עטפה את גופי, אין סימן לג'יידי.
"ג'יידי?" שאלתי, נפלתי אל האדמה והבטתי אל השמיים בעצב.
'ג'יידי, תני סימן..' חשבתי, שום תגובה. הירח זרח במלואו, ההורים בטח דאגו לי, אני באמת צריכה ללכת הביתה. אבל..איבדתי את ג'יידי, אני אחטוף על הראש. לפתע הרגשתי כאב חד בגב, זה כאב לשניה ואז כבר לא, סובבתי את גבי ולא ראיתי כלום.
'אני אחטוף על הראש אבל ההורים בטח דואגים לי' חשבתי, קמתי מהאדמה הבוצית והתחלתי ללכת ביער, הכל היה חשוך ואפל, קפאתי מקור.
"אולי בדרך אני אמצא את ג'יידי" מילמלתי, הגעתי לביתי, דיי מהר. אבל הוא נראה..ישן, הקירות היו שרוטים, הדלת נשברה, החלונות נשברו, הגג חצי הרוס..
"מה הולך כאן?" אמרתי, הייתי בהלם, מישהו בא והרס לנו את הבית, נכנסתי לתוכו, ראיתי שעל הרצפה היו מלא כתמי דם, ועל הקיר היה כתוב בדם "כנפיים".