הסוד-פרק 1 כפי שבוקש!

פרק 1:

שני זרים ליד אש יושבים
לשינהם יש סוד אחד
שני נפשות את הלילה שומעות
ופוצחות בשיר כאחד
הסוד הוא שלך
הסוד שלך הוא שלי
הסוד שלנו הוא אמיתי

הזמר סיים את שירו וגל מושלם של קריאות ומחיאות כפיים מילאו את הפונדק הישן, זמרים לא היו מגיעים לכאן הרבה. וכשהם כן הגיעו התייחסו אליהם כמלכים. אירלד ישב על שרפרף גבוהה ליד הבר ושיחק עם כוסו, השיר הוא שיר עתיק שמשמעותו משתנה עם כל אדם. אך אירלד לא ייחס חשיבות גדולה לשירים או לאלה שכתבו אותם, מוחו היה טרוד ממה שמתחרש בעולם שנראה כה מאיים. הוא לקח לגימה מהמשקה שלו והרגיש את הטעם המר אך המנחם שלו, הוא לגם מין המשקה וסיים את כוסו. הוא סימל לבעל הפונדק למלא את כוסו בנקישה על הדלפק עם תחתית הכוס, בעל הפונדק הביט בו בפרצוף זועף ונהיה אדום.
"כמה פעמים אמרתי לא לדפוק על הבר, זה שורט את העץ ובזמנים כאלה השד עצמו לא יכול לשלם את המחירים של נגר טוב" בעל הפונדק שדוסוני היה שמו חטף את הכוס מידיו של אירלד ושם אותה בפינה, אירלד היה מתחיל קטטה אך רוחו וליבו אפסו מכל כוח. הוא ראה בצד עינו את חברו צ'אט מתקרב בצעד צולע למקומו, הוא ראה שהוא אחז בכוס בירה בחוזקה וקוו דק של נוזל דק ניגר על חולצתו וגרם לו להיראות כמו שוטה. הייתה בחורה בידו שכנראה הייתה עוד יותר שיכורה ממנו.
"מה קרה לך אירלד חשבתי שאתה אוהב לחגוג" ציחקק צ'אט ואיבד את מישקלו, הוא מעד על הרצפה ונאחז בקיר. משקו הסתחרר באוויר והתיז בירה לכל עבר, נראה שדוסוני לא שם לב לשאון שצ'אט עורר ואירלד הודה על כך בכל ליבו. הנערה בידיו של צ'אט הייתה מכוסה בבירה ודחפה את צ'אט ועזבה אותו מוטל על הרצפה, אולי היה בה שמץ של הגיון. אירלד מצא את המחזה די משעשע ושחרר גיחוך שהעליב את צ'אט.
"מה מצחיק אותך אדון אני מעדיף לבלות ערב בבית קברות מאשר עם חבריי הטובים?” סינן צ'אט ומחה את הנוזל מחולצתו, מה שגרם לה להיראות עוד יותר מלוכלכת.
"מצחיק אותי שנשים לא יכולים להימצא בסביבתך יותר מחמש דקות, שלא לדבר שאתה שיכור יותר מאל היין" אמר אירלד ושיתק את צ'אט, הוא הרים כיסא מהרצפה ורמז לצ'אט לבוא לשבת. לאחר משחק מוחות שערך קצת יותר מחמש שניות צ'אט הפסיד והתיישב ליד אירלד והשתדל שלא להביט בפרצופו. הזמר התחיל לשיר עוד שיר אך אירלד כבר היה שקוע בשיחה עם צ'אט.
"אתה יודע, אנחנו צריכים ללכת פעם אחת למקום לבד. אני לא סובל את השאון הזה. המקום הזה מצחין מזיעה, אלכוהול, ושמחת יתר" אמר אירלד והתנשם קצרות, צ'אט לא ענה במשך הרבה זמן עד שהתחיל להתפכח מעט.
"אני אוהב את זה, לשתות עד שאתה שוכח מכל הגיהינום שאנו קוראים לו בית. בשם האל אני לא חושב שראיתי אותך כל כך מוטרד מאז שגילית שרג'י הזקן ידע שגנבת לו את הממתקים, אני אפילו זוכר את זה" צחק צ'אט ואירלד טפח לו על הגב בחוזק, עבר זמן רב מאז שאירלד הרגיש שהוא מרוצה. הוא לא רצה להרוס את מצב רוחו של צ'אט חברו, אז הוא פשוט צעק לדוסוני שיביא להם עוד משקה.
"למען החברות" דקלם צ'אט והרים את כוסו.
"למען סוף כל הצרות" דקלם כמוהו אירלד והרים את כוסו גם הוא.
כוסותיהם התנגשו ושיניהם שתו את משקיהם, הם דיברו על החיים, על המוות ומה שביניהם.
כמו זוג חברים ישנים שדיברו על דברים שוליים שאהבו בכל רוחם. הם סיפרו סיפורים וצחקו מהם, בסוף הערב הירח היה גבוהה בשמיים האפלים. היער ישן אך הדברים ששכנו בו מאומה, הם התלחשו ביניהם וזממו בשפת הצללים שלהם, הם התכוננו לשתיקה. לשתיקה המתוקה לפני הקרב, השתיקה שאירלד הכיר טוב מאוד. השתיקה לפני המוות.