הסוד-פרק 15-לאחר המשתה

פרק 15-
אירלד חש שהוא נופל במבוך אין סופי של עלים, העלים נצבעו בירוק ואדום ושרטו את עורו החשוף. כל עלה משאיר סימן שחור ומדמם על חלקי גופו, אירלד ניסה לצעוק אך רק קול העלים המתעופפים נשמע. אירלנד נפל לחשיכה לא מובנת, עור אדום הבזיק מעליו וציפור בוערת נסקה למטה. כנפיה היו עפופות בלהבה כתומה ובוהקת, הלהבה שרפה את העלים ואת אירלד.
"אירלד, אתה בסדר?” אירלנד פתח את עיניו בבת אחת וראה את וס כורעת מעליו, גופו וראשו בער מחום. אירלנד הרגיש את הזיעה החמה בשריריו, הוא התמתח והזדקף לישיבה.
"אני בסדר, רק חלום" וס נאנחה וקמה, היא כבר הייתה לבושה בשמלה כפרית ירוקה ולסוטה חומה מעליה.
"אל תפקפק בחלומות זר, אצלנו חלומות מבשרים רעות או טובות. שום חלום לא מקרי.”
אירלד זכר כל פרט מהחלום, הוא לא רצה לחלוק אותו עם וס. אירלד הזדקף ולבש את המכנסיים שלבש מאתמול, החולצה השחורה שלו נחה לידו והגלימה הצהובה חומה שלו נחה לצד החולצה. אירלד התלבש בעצלתיים כשדפיקה נשמעה על הדלת, וס נבהלה מעט.
"היי, זוג יונים. צאו החוצה חצי מהכפר על הרגליים" אירלד הבין את הרמז והזדרז, הוא חגר את פגיונו לשמאלו ואת אקדח הקשת על חגורתו. הפלדה הקרה חדרה מעבר למכנסיו וגרמו לו להרגיש לו בנוח, אירלד ווס עזבו את החדר בחריקה רמה של הדלת כדי למצוא את האולם הגדול ריק מכל נפש חיה. אירלנ ווס צעדו בזהירות על הקרשים הריקים וראו את השאריות של הסעודה שהתרחשה עד לשעות הקטנות של הלילה, פה ראש העיר בירך אותו? המקום נראה שונה לגמרי. בקבוקי יין ושברים של זכוכית נזרקו על הרצפה וכתמים של מזון, שומן ודם היו מרוחים בכל מקום. שום זכר למשרתות הצעירות של ראש העיר. וס האיצה באירלד להמשיך להתקדם לעבר הדלת, הדלת חשפה אור בוקר בוהק ואירלנד היה צריך לכסות את עיניו בכדי להתרגל לחום והאור הצורב. מולו נפרש הרחוב הראשי של הכפר, סוסים עם אספקה ונשקים עמדו ושתו מים חומים, הריח של הקטל עדיין עמד באוויר ודם ישן וקרוש עדיין נמצא על הרצפה. וס בלעה בקול רם והמשיכה להתקדם, קשתים התאמנו בחצים וצלילים של התנגשות מתכת נשמעו בחצר. שלושה הכרכות נישאו על ידי שלושה סוסים והנהגים שוחחו בעודם שותים יין ושכר, כיצד המקום היה יכול להיות כל כך הומה אחרי שהיה פה טבח? השורדים של הטבח התמקמו בצד האחר של הרחוב, מתים וגוססים שכבו על אלונקות ממרחק ואת גניחות הכאב שלהם היה ניתן לשמוע עד למקומו של אירלד, שריקת החצים, מכות המתכת והגניחות יצרו סימפוניה מרעישה ומטרידה.
החבורה של אתמול עמדה בעצלתיים ליד הכרכות. חלקם נחו על הרצפה, שני אנשים חידדו את חרבותיהם באבן משחזת והניצוצות התמזגו עם החצץ. הקשתית הבלונדינית התאמנה עם שאר הקשתים ונתנה הוראות מדי פעם, ידה מישרת את כתפיהם של הקשתים האחרים, היא הייתה יפה בסך הכל אירלנד חשב לעצמו, ווינפריד החזיק פנקס עור ורשם את מה שאירלנד היה יכול לנחש שהייתה האספקה שלהם, הוא אף פעם לא היה טוב עם מספרים. ימינה לכרכרות ארבע שורות של מיטות מאולתרות, על כל מיטה צווחו וגנחו חיילים פצועים. אחד מהם היה מבוגר וחצי מידו נתלשה, החצי האחר השחיר ואירלד ידע שהם יורידו לו את כל היד. ביניהם עברו מתלמדים וחובשים בעלי גלימות וסחבות לבנות שהוכתמו בדם ומוגלה בקצוות, אדם עם כובע ארוך ואדום משובץ בזהב ובאבנים טובות הסתובב בין המתלמדים עם מפזר עשן. אירלנד ניחש שזהו המלומד העליון, האדם היה נמוך קומה ושפוך. היה לו אף קצר ורחב ועיניו היו זקנות וחכמות, ידיו שקשקו כשפיזר את העשן מעל החיילים הפצועים. הוא התכופף בעזרת מתלמד מדי פעם ובחן את הפצעין, למלומדים היו כוחות ריפוי מעולים. אירלנד תהה מדוע המלומד העליון לא טרח להשתמש בהם. המתלמדים התרוצצו בין מטופל למטופל, הם נראו מתוחים. אירלנד פנה לוס, שנראתה מוטרדת כמו המתלמדים.
"אין לך אנשים שרצית להגיד להם להתראות? לא נראה לי שהמורדים יביאו לך עוד אפשרות" וס התבוננה בשלוות מזהירה על הכפר ההרוס, באדישות כמעט.
"לא, האנשים שאהבתי מזמן לא נמצאים כאן" וס ענתה בשקט, ממשיכה להתרכז בקו האופק שבצבץ בין העצים המקיפים את הכפר. כמעט גובלים אותו. אירלד ידע שיש משהו שהיא לא מספרת לו, היא כן אמרה שהיה לה מחזר ושהוא מת. לאירלד היה קשה להאמין שאין לה הורים. אך מי הוא שידבר, הוא היה יתום מאז שזכר את עצמו. אירלד הנהן לאיטו והמשיך לבחון את הסביבה שלו. הוא שמע קול של צעדים וראה את המנהיג מתקרב לעברם, עצבני יותר מקודם. המנהיג נתן חיוך ממזרי וקריצה לכיוון וס, היא הפנתה את המבט שלה. אירלד עמד ביניהם. “בוקר טוב, זר. כמו שאתה רואה תוכניות ליציאה מתקדמות היטב, אני מציע לך ללכת לאימון בוקר עם שאר חיל המצב" חיל מצב? אירלד חשב שהיה לו רק קמצוץ של לוחמים, עדיף לא להתחכם עכשיו. “אני לא שאר החייל, אמת?” המנהיג גירד את ראשו וצחקק, גרזנו הגדול נח על גבו בכבדות. “תקשיב, נער. אתה ירוק כמו הדשא וכשהקרב יפרוץ אני שם כסף טוב שאתה תברח כמו בחורה, עכשיו אם זוהי הייתה העלמה הזו פה לא הייתי כועס. הייתי מטפל בה אחרי הקרב" המנהיג קפץ את ידו קדימה ותפס בכתף של וס, היא נאנחה בהפתעה ואיבדה שיווי משקל. אירלנד דחף את ידו של המנהיג אחורה. “אין לזה צורך.” המנהיג הסתכל על אירלד עם אותו חיוך ממזרי, אגרופו עף לפניו של אירלד. כאב דוקר זעזע את אירלד והוא מצא את עצמו שוכב על הרצפה, טעם מתכתי הציף את פיוו. “פעם הבאה שתניח עלי יד אתה תמצא את עצמך נטוש ביערות בלי הגבריות שלך, תראה מה עשית. לכלכת את היד שלי עם הדם שלך" אירלנד קם במהרה על רגליו, הוא לא שבר שן אך הטעם המתכתי היה גורם לו להקיא. הוא ירק הצידה והרוק נצבע באדום, “לא היית צריך לעשות את זה" אמרה וס, המנהיג כבר היה בדרכו לכיוון הקרון.
"הסתדרתי עם גברים כאלה כל חיי, יש לי את הדרכים שלי" וס ניגבה דם מזווית פיו של אירלד, הוא הנהן קצרות והמשיך לעמוד. אחרי כמה דקות אירלד התיישב כנגד אחד מהקרונות והחל להשחיז את פגיונו עם אבן משחזת שמצא זרוקה עם ציוד פגום, הפלדה לחשה כנגד האבן כשאירלנד משך אותה לגובה הלהב. קדימה ואחורה, אירלנד ישב והשחיז את חרבו בעוד וס הסתכלה עליו. לחישת הפלדה יצרה מוזיקה מוזרה עם שאר רעשי הרקע, הניצוצות הכסופים התערבבו עם האוויר ויצרו מערבולת של אבק וחלקיקי פלדה.