הסוד-פרק 9-וקס

פרק 9:
אירלד נגרר בלי מאבק, גופו כאב וראשו שפעם הזדקף בגאון נראה כחתיכה של איבר חסר תועלת שנתלה מצווארו. הנדן של הפגיון שלו הכאיב לברכו הפצועה והדם על ידו נקרש למזלו, לא היה שום סימן לבולד השדון. אירלד לא ידע כמה זמן נגרר אך בסוף המסלול הוא נגע בטשטוש דלת עץ רקובה למדי, הוא נדחף פנימה וצחנה של צמחים חדרה לנחיריו. אירלד הבין שזהו חדר קטן עם רצפת קש ושק ששימש ככר, אירלד התיישב ועיסה את רגליו ופרקי ידו. הוא הסיר את נדן הפגיון והניח אותו לצידו, הוא פתח את התיק שגנב ופתח אותו. בתוך התיק הוא מצא מגוון של עלים שונים, הוא זיהה כמה עלי עולש מצויים וחפן אותם בידו. הטעם היה מלוח אך זוהי המנה היחידה שאירלד אכל מזה שעות, שאר העלים לא היו ברורים או לא היה בהם שימוש. אירלד הסיר את מעילו והתמתח, צד ידו עדיין כאבה ואירלד ניסה לא להזיז את רגלו. ראשו עדיין כאב עם הוא זז תנועות חדות, המעיל של אירלד שימש לו כשמיכה כששם את ראשו על הכר המאולתר. אירלד לא הצליח להירדם מרוב תשישותו וההתרגשות עלתה על תחושת השינה,אירלד התיישב והשעין את גבו כנגד קירות העץ החורק. כשנשמעה דפיקה בדלת ליבו של אירלד החסיר פעימה, יכול להיות שהשדון בצד השני?. לאחר שניות בודדות הדלת נפתחה לרווחה ופרצוף לא מוכר הופיע מול אירלד, הדמות הייתה חבושה בברדס ירקרק ומעיל שכיסה את כל גופה נח במגוון של צבעים כהים. הבליטה מהחזה של הדמות הודיעה על נשיותה, מגפיים מכוסות בבוץ גרמו לרצפה לחרוק.
אירלד הצליח לראות זוג עיניים ביישניות מציצות מתוך רעמה של שיער חום כדבש, לאחר כמה שניות הנערה הורידה את הברדס. פרצוף קטן ונבוך פרץ החוצה, תווי פניה היו עדינים כשל ילדה קטנה ושפתיה היו קטנות ואדומות. עיניה הירוקות כהות נצצו כאבני ירקן על רקע של צבע עור שזוף, אירלד זכר אותה ממקום כלשהו. אך ליבו ומוחו היו אחוזים בלבול, הם החליפו מבטים כשלבסוף היא התחילה לדבר.
"אתה הזר,נכון?” שאלה, קולה היה עדין ורגוע. אירלד גיחך.
"אני מניח, אתם שופטים כל זר על שוטטות ביער?” אמר בחוסר אונים, אצבעו שוטטה על הלהב של פגיונו. הפלדה נצצה חלושות, הנערה החליקה את ידה למעילה ותפסה תפוח ירוק כעיניה. היא מסרה את התפוח לאירלד והוא תפס אותו, הוא לא אכל אותו.
"מה המשמעות של זה?” אירלד שאל, מתאפק לא לנגוס בתפוח לעכשיו.
"אני נותנות לך תפוח, מה אתה חושב שהמשמעות של זה?” היא הוציאה גיחוך עצבני, היא סגרה מאחוריה את הדלת בחריקה.
"ראיתי עשרות גברים ונשים מובלים לזירה, אפילו ילדים. כולם מתו" אמרה הנערה, אירלד גיחך, עניין אותו מה רצונה של הבחורה.
"באת לכאן כדי לעודד אותי? הנך עושה עבודה זוועתית" הוא אמר והניח את הנדן הפגיון הקר על ברכיו, ידיו טיילו על מסגרת העץ.
"לא, אני כאן כדי לייעץ לך" היא התיישבה ליד אירלד, בחורה שלא חששה להתלכלך.
"עם ברצונך לצאת מפה בחיים, תקשיב לי. תילחם מול-” אירלד עצר אותה לפני שהמשיכה
"למה את עושה את זה?” שאל אותה, עיניה התרחבו כזכרה שלא הציגה את עצמה.
"שמי הוא וקס (Vex), ביתו של קין. האדם שפניך מועדות להילחם נגדו רצח את אהובי, אתה מבין, הוא היה אביון. הוא גנב הרבה שנים, מהבזאר, מבתים, מראש האחווה בכבודו ובעצמו.
תמיד אמרתי לו שהוא ייתפס ויומת, אמרתי לו שאני יוכל לפרנס אותנו. הוא לא הקשיב, ביום אחד הוא נתפס וראש האחווה מינה את הלוחם הכי מוכשר שלו להרוג אותו. הוא הכריח אותי לראות, זהו גורלם של גנבים מטונפים הוא צחקק. בהנפה אחת העניין נגמר וראשו של אהובי התגלגל בבוץ, שיערו ופניו החסונים מטונפים מזוהמה ומדם.” הדממה לאחר ההצהרה של וקס הייתה מתוחה, אך היא לא הזילה דמעה על אהובה האבוד. "אני מכירה את את ה"לוחם" המזורגג שלקח ממני את חצי מנשמתי, חונכו באותו בית. הוריו הם סיירים גאים ולכן הם גידלו אותו כדי להרוג, ערפילים ואנשים. גאוותו חשובה לו כחייו, אני ממליצה לך לנסות לפגוע בו. לא פיזית, אך נפשית. תקפץ מסביבו, תרקוד את ריקוד המוות. ותשליך עליו את כל הקללות והמילים הפוגעות שמוחך מוצא, ורק אז, אירלד הזר. בידיך סיכוי לניצחון.” וקס מצמצה בתמימות וקמה ארצה, ברדסה התחכך בקיר העץ הרקוב וקוצים ננעצו בתחתית ידיה. אירלד היה חסר מילים, הפגיון על ידו משתקף עם האור שמטילה הלבנה. הנערה שלשלה את ידה לאחד מהכיסים הרבים של הגלימה מתחת לברדסה ושלפה דמות קטנה ומצונפת, בולד!. השדון הזקן שקשק את ראשו ואוזניו הגדולות רטטו מעלה ומטה, עיניו הלבנות נפתחו לרווחה ונראה כי השדון התרווח כשראה את אדונו. בולד זינק מידה של וקס על מעילו של אירלד ונפלה עליו תרדמה ארוכה.
"מאיפה מצאת את זה?” מצמץ אירלד, בטנו מרגישה את החום שהפיק השדון.
"אני עובדת בתור משרתת לעט אתה, בין השאר אני מטפלת בזבל. מצאתי את המסכן בערימה של טינופת לאחר ששמעתי שני שומרים מתבדחים על המראה שלו, חיברתי את הקווים והסקתי שהוא כנראה שייך למישהו חדש. שדונים הם יצורים רב עוצמתיים, שלך הוא אחד עיקש. השומרים הנוראיים האלה בטח ניסו לגרום לו להפעיל את קסמו עליהם, אני מניחה שהוא התעקש.” אירלד נגס בתפוח לראשונה ומיץ חמוץ ויבש מילא את פיוו, עבר בו רעד כשגל של רעננות הציף אותו. וקס בעטה בקש ויצאה מהדלת ההרוסה למחצה, גבה אל אירלד.
"אתה יודע, אתה מזכיר לי אותו" אמר וקס וסגרה את הדלת בחריקה ונקישה צורמת, לפני שאירלד התעמק במחשבותיה. הוא מיקד את מחשבותיו על הקרב, ועל קסמם של שדונים.