הסטרווגנזי הרוסי הראשון- פרק ראשון.

ניסיתי להרדם, אבל העלטה הייתה חשוכה מידי, כמעט מוחשית, כמעט אפשר להרגיש אותה פיזית, סדק צר של אור נגלה לעין, אבי פתח את הדלת, ומיד סגר אותה. הוא היה לבוש בשחור,
" ביי בני, לא נראלי שנתראה יותר." הוא אמר לי, מלטף את פקעת שיערי השטני הארוך, שהיה אסוף בקוקו בדרך כלל. למרות העלטה, נראה היה ששיערו של אבי אף הלבין והאפיר יותר משהיה מקודם, הורי אינו בן יותר משלושים וחמש.
" לאן אתה הולך?" שאלתי, אבי היה הדבר הכי חשוב לי! ופתאום הוא מעיז ללכת.
הוא לא ענה. הוא רק החליק דבר מה על ידי.
" אל תאבד את זה" היו מילותיו האחרונות ואז הוא הלך. כאילו לא היה.
ואני נשארתי לבד בצריף. מפחד מהחושך. ומהדבר שהחליק אל ידי, מיששתי אותו בזהירות. זה היה דבר מה עגול, קטן. טבעת! ענדתי אותה על עצמי.
וניסיתי להרדם.
וחלמתי חלום, או לא חלום.
סיוט.
שמיימי.