הסיכה הקסומה- הקדמה

"זה קשקוש! " הייתה אומרת קליאו בכל פעם שסיפרו לה על מכשפות, ערפדים, אנשי זאב, ופיות. אבל הכי כעסה כשהיו מספרים לה על הסיכה הקסומה של בית משפחת וונפיסיה.
*
קליאו מעולם לא הבינה למה כולם קראו לה חמומת מזג. הרי היא לא התכוונה לרע כששרפה לחברת כיתתה את שערה. הוא היה אדמוני (בניגוד לשיער השחור כפחם של קליאו) והיא תהתה אם יישרף. הרי הוא והלהבה באותו הצבע. ובית הספר מעודד ניסויים… חוץ מזה זה לא סיבה לסלק אותה מבית הספר. ומעוד שבעה עשר אחרים…
בשלב מסוים אפילו להוריה נמאס ממנה. אז הם נסעו ל "טיול הרגעות תמידי" בתאילנד, הודיעו שלא יחזרו, ושלחו את קליאו, ואחיה התאום, הארי, לבית מחסה לילדים יתומים.
הארי היה תלמיד מצטיין, שקט ורגוע. בניגוד מוחלט לאחותו התאומה.
וקליאו, שהייתה רגילה לקבל הכול, לא ידעה מה לעשות עם עצמה. אז היא הפכה לילדה מרדנית ונקמנית.
היא נשבע לנקום בהוריה על הצער שגרמו לה ולאחיה. נקמנות וערמומיות, ביחד עם הכעס הבלתי נשלט, היו כמה מהתכונות המאפיינות אותה. היא לא הייתה אתלטית או חזקה במיוחד, ולכן השתמשה במוחה בלבד כדי לנקום. למעשה היא נראתה שברירית ותמימה, עם עיני העגל הירוקות שאפיינו את משפחת וונפיסיה.
הדבר היחיד שנשאר לה מהוריה היה סיכת שיער ירוקה, בצבע עיניה, עם עיטורי יהלומים. היא לא ידעה למה שמרה את הסיכה, הרי היא שונאת את הוריה. אבל היא הרגישה כל-כך מיוחדת כשקיבלה אותה בבת המצווה שלה. סיכת וונפסיה, כך קראו לה. והיא עברה מדור לדור במשפחתה. חלק אומרים שיש לה כוחות מיוחדים, אבל קליאו לא מאמינה בשטויות כאלה.
מאז שקליאו עברה לבית היתומים בלונדון (למרות שהיא חושבת שהיא מבוגרת מספיק כדי לדאוג לעצמה), היא כבר גרמה להרבה פחד בקרב היתומים. הם העריצו אותה. אבל פחדו ממנה. פחדו להכעיס אותה.ורק סמנת'ה (או סאם, כפי שקליאו קוראת לה) לא פחדה ממנה. היא הייתה מצחיקה, עיניה חומות ושיערה אדמוני בהיר-כמעט בלונדיני. ולמרות שהייתה ילדותית והניגוד המוחלט לקליאו, היה אפשר לחשוב שמכירות מיום שנולדו.
לעומתה, הארי לא הסתדר כל כך טוב. וקליאו חשבה שהשתגע אחרי שהוריהם עזבו. והוא כעס עליה בכל ליבו והאשים אותה שהוריהם עזבו (הוא צדק אבל היא לא הודתה בזה).
קליאו מעולם לא ברחה. גם אם הפסידה, חזרה לינקום.
למרות שמעולם לא נלחמה עם נינג'ה לפני כן.