העורב – פרק 4

"אוקיי, רייבנוס, הגיע הזמן לקום!" הארה ניער את רייבן.
"מה?! מה זה?!" רייבן קפץ מהמקום.
"זה היום השני בהרפתקה שלך, צריך להתכונן!"
"להתכונן למה?" רייבן שפשף את ראשו.

"לתפס על ההר הענק הזה?" רייבן הסתכל על הר ענק שקצהו היה מושלג.
"טוב, כן… פה אתה צריך ללכת כדי לפגוש את ה"חבר" שלי" הארה עשה מירכאות עם האצבעות שלו.
"אוקיי…" רייבן ניגש איל ההר.

"נו, כמה קשה זה לתפס על ההר הזה?" הארה צחקק.
"קדימה, זה לה מצחיק" רייבן נאנח ונפל על האדמה. "אווה…"
"אתה יודע…" הארה שם את ידו סנטרו. "אתה צריך לחשוב חוץ לקופסא" והארה חייך.
"טוב, אז תגיד לי אתה, איך אני יכול לתפס על ההר הזה עם דרך שחושבים מחוץ לקופסא?"
"יש לך שני להבים, לא?" הארה חייך.
"כן…"
"ומה מיוחד בהם?"
"שהם עושים הרבה נזק…"
"ו…?"
"טוב, איך לי כוח אליך…!" רייבן הסתובב.
"רגע! תעשה את זה שוב!" הארה אמר בהתלהבות.
"מה?"
"מה, מה? מה שעשית הרגע"
"להתעצבן עליך?"
"גררר… יש לי רעיון!" הארה שם את ידיו באוויר כמו רקדנית בלט, התחיל להסתובב ולשיר. "סביבון, סוב! סוב! סוב! חנוכה… הוא חג טוב… חנוכה הוא חג טוב… סביבון… סוב! סוב! סוב!"
רייבן שם את ידו על פניו. "כמה קשה זה להגיד לי שאני יכול לסובב את הלהבים שלי?"
הארה צחקק. "זה לא קשה זה כיף"

רייבן ניגש להר סובב את שני הלהבים שלו, והם התחילו להסתובב במהירות במקום.
"טוב… כאן אנחנו נפרדים. טוב… אולי לא כול כך. אבל נתראה שוב, תאמין לי"
רייבן הרים את ראשו, תודה, ולהתראות!" והצמיד בעדינות את הלהבים שלו על ההר.

"אלוהים ישמור! כמה מהר עוד זה יכול לנסוע?!" רייבן נמשך לאחור כשהלהבים מרימים אותו במעלה ההר. הוא הגיע לחלק של ההר בו שלג וקרח.
רייבן ראה שהוא מגיע לקצה ההר. "לא, לא, לא, לא, לא! רגע!"
לפתע בקצה ההר יצא גוש קרח עצר את הלהבים מלהסתובב. "וואו… תודה לאל".
רייבן ראה יד מושטת מכיוון גוש הקרח, היד נראתה עדינה.
"וואו, תודה שהצל…" רייבן היה מופתע ממה שראה. "אישה הצילה אותי?!".
"כן… נעים מאוד, ניי" היא לחצה את ידו שיל רייבן. "אתה בטח רייבן, נכון?"
"כ-כ-כן…! א-אני רייבן!" רייבן מלמל.
"תקשיב" ניי שמה את ידה על כתפו של רייבן. "ככה גם הארה התחיל כשהוא ראה אותי בפעם הראשונה ואז התחתנו, אז בבקשה…!"
רייבן בלעה רוק. "כ-כן…! אז… מה עושים?"
"נכנסים למערה הזאת" ניי הצביע על גוש אבני קרח.
"מערה?" רייבן הרים גבה.
ניי הזיזה את ידה הימנית אחורה וידה השמאלית קדימה. גושי הקרח עפו לצצדים ונשברו לרסיסים.
"מערה…!" רייבן היה מופתע. "את קוסמת?"
"ראית מה עשיתי הרגע?" ניי שמה את ידיה על המותניים שלה.
"כן, את העפת את אבני הקרח האלה לתיזי וניפצת אתם. מה יש לא להבין?" רייבן צחקק.
"טוב, פנימה" ניי אמה והלכה למערה.
"רגע! חשוך שם בטירוף, איך ניראה לאן נלך?" רייבן עקב אחרי ניי.
"אתה תיראה" ולפתע היא זימנה מטה קסמים מעץ ומתכת לידה.