העורב – פרק 5
"לעזאזל, ניי, אני לא רואה כלום" אמרר רייבן כשהוא מזיז את ידיו לצדדים במנהרת הקרח החשוכה.
"תיעזר בסבלנות" אמרה ניי.
"אני לא יכול להיעזר בסבלנות כשחשוך ככה" אמר רייבן בכעס.
"אוקיי, עצור" אמרה ניי והניפה את ידה כדי לעצור את רייבן.
רייבן עמד במקום. ולפתע נשב רוח ממש קרה מאחוריו. "ברר… מה ה הקור הזה?"
לפתע מול רייבן נידלק אור כחול שבא מקריסטל קרח. "אוקיי, זה יפה!" רייבן הצביע על הקריסטל.
"ואם אתה חושב שזה יפה" ניי אמרה מאחורי רייבן.
רייבן הסתובב, והוא ראה את ניי מרחפת באוויר מניפה את ידיה באוויר.
ניי הניפה את ידה לכיוון הקריסטל שעמר מאחורי רייבן, ותלשה אותו מקיר הקרח. הקריסטל התחיל לרחף מסביב לניי, היא הניפה את ידיה לשתי הצדדים, הקריסטל עצר והתחלק לשלושה קריסטלים שלמים.
"בוא נעשה את זה" ניי אמרה, והתחילה להסתובב מימין לשמאל כשידה הימנית מורמת למעלה, היא עצרה, ואז הסתובבה משמאל ימין כשידה השמאלית מורמת למעלה. הקריסטלים זהרו, ולפניו של רייבן נפתח קיר הקרח כמו דלת.
"קדימה" ניי אמרה כשהיא מרחפת עם הקריסטלים.
ריבן וניי נכנסו דרך שער הקרח, ולפתע הוא נסגר.
"נו…! עוד פעם חשוך!" רייבן התעצבן. נשמע הד באזור. "האהא, זה נשמע נחמד. הלו!" רייבן צעק כדי לשמוע את ההדים.
"זה לא נשמע טוב" אמר ניי והשתמשה בקסם כדי להאיר את האזור.
מול רייבן וניי עמד תהום גדול הם עמדו בקצה אחד, אבל לא היה ניתן לראות את הקצה השני.
נשמע רעש מתחתי ששובר את הקרח. "מה זה היה?" שאלה ניי.
"חברים שלי" צחקק רייבן.
"מה, כבר הכרת חבים?" ניי הייתה מופתעת.
"מה לעשות, הזמן עובר מהר" רייבן צחקק.
התקרה נשברה, ומשם יצא רובוט גדול בעל גוף ארוך וקוצני, ידיים ארוכות ודוקרניות, רגליים קצרות, וראש ארוך בעל עיניים אדומות וזוהרות.
"וזה?" רייבן שאל מפוחד.
"זה… חבר שלי כבר…" ניי נבהלה.
הרובוט צרח צרחה מחרישת אוזניים.
הקריסטלים איבדו את הזוהר שלהם, שניים מהם נהרסו ואחד נשאר חצי שבור.
"אני לא יכולה ככה, אני איבדתי את שני הקריסטלים, אני יכולה להפעיל את האור מהקריסטל הזה רק בפרק זמן מסוים" ניי נאנחה.
"זה בדיוק מה שאני צריך" רייבן חייך. "תחזיקי את הלהב שלי, ולא משנה מה, אל תעזבי" רייבן נתן לניי את הלהב הימני שלו.
לפתע, חושך.
"הינה זה בא!" רייבן זינק ויחד איתו גם ניי.
ניי הפעילה את הקריסטל והיא ראתה את עצמה מרחפת באוויר כשהיא מחזיקה את הלהב של רייבן.
"מה קורה פה?" ניי צעקה.
"כיף, זה מה שקורה פה" רייבן החזיק את הלהב השמאלי שלו כשהוא מסתובב כשהוא תקוע בקיר הקרח והוא מסיע את ניי ורייבן כשמתחתיהם יש את התהום.
"זה מטורף!" ניי הייתה מבוהלת.
"כן, אבל זה גם כיף!" רייבן צחק.
האור נכבה. שמעו מאחור את הרובוט צורח. לפתע, הרגישו רעידה, וראו את העניים האדומות שיל הרובוט מתקרבות לכיוונם של ניי ורייבן.
"האם תואילי בטובך להדליק את האור?!" רייבן צעק.
ניי הזיזה את ידה הימנית באוויר, וראו את הרובוט מטפס על הקיר, ממש קרוב לניי ורייבן.
"אוקיי, את יכולה לחבות אותו!" רייבן ניבהל. "תחזיקי חזק!" רייבן לקח תנופה וקפץ לקיר השני.
ראו את העיניים האדומות רחוקות מניי ורייבן, בצד השני של המסדרון.
"אוקיי, נקווה שהוא — " נשמע עוד פעם הקול של ניפוץ הקרח והרעידה של הקיר.
רייבן הסתכל לאחור, והוא ראה שוב את העיניים האדומות מתקרבות אליהם.
"טוב, זהו!" רייבן התעצבן. "ניי, תדליקי את האור, תקשיבי טוב, בשלוש, תעזבי את הלהב ותתפסי את הרגליים שלי, בסדר?"
"כן, כן אדוני" ניי דאגה.
"טוב, אחד, שתיים, שלוש!" רייבן זרק את הלהב הימני שלו לתקרה, בזמן הזה, ניי זינקה באוויר, ואז תפסה את רגליו של רייבן, רייבן זרק את הלהב השמאלי שלו לתקרה, ונתלה בתקרה ביזמן שיהא נוסע עם הלהבים וכשניי מחזיקה ברגליו.
"אתה מטורף!" ניי צעקה בבהלה.
"לאיפה נעלה האומץ שלך?" רייבן צחק. "תדליקי את האור"
ניי הדליקה את האור.
ראו את הרובוט, לוקח תנופה, קופץ לתקרה, תופס אותה עם יד אחת, ואז, נופל לתהום.
"סאיונרה! חביבי!" רייבן צחק צחוק גדול והסתכל למטה.
"אה… רייבן, אלי כדי שתעצור" ניי אמרה בדאגה.
"למה?" רייבן עדיין הסתכל למטה.
"בגלל שאנחנו עומדים להתנגש"
מה…?" רייבן הרים את ראשו.
"תעצור את זה!" ניי צעקה.
רייבן וניי התנגשו בקיר, הוא התנפץ ושניהם עפו מחוץ להר המושלג.
רייבן וניי נפלו לאורך כול ההר.
"טוב… כמה זמן הנפילה הזו תמשך?" רייבן שאל.
"אממ… שתיים שלוש דקות… משהו כזה" ניי אמר לילא דאגה.
"את יודעת שאת עדיין צריכה להציל אותנו מהנפילה הזו, נכון?"
"כן, למה לא" ניי מכה כף מעל ראשה והיא ורייבן הופיעו ישר על האדמה.
"זה היה יפה" אמר רייבן כשהוא מחייך.
"כן. תקשיב, תמשיך בדרך, כאני מרגישה שיש סכנה עם היער"
"אין בעיה, ניי, אני בדרך" רייבן חייך.
"שם אתה תפגוש את החבר השלישי והאחרון שלי ושל הארה" אמרה ניי, והצביע לכיוון היער.
תגובות (0)