העורב- פרק 6- האגדה על "איש העורב"

מוזמנים להקשיב לשיר ^^

זה התחיל לפני מאות שנים, כפי שכל סיפור טוב מתחיל.
הוואי, עוד לפני שנקראה כך, אז הייתה מיושבת ב"ילידים" (כפי שמכונים כיום), מהגרים פולינזים, ובני שבט האינקה, ששכנו בפרו העתיקה. כולם הגיעו לשם באותה תקופה. אף אחד לא ידע מה איחד אותם להגיע דווקא לאיים אלה, ואילו הם עצמם הופתעו לגלות שבמבט קצר על כל הנוכחים, בקושי היה ניתן להבחין בהבדל בניהם.
אז, אגדה אחת הייתה מוכרת לכולם, וזו הייתה ההשערה היחידה שקיימת לכך שהתגבשו באותו זמן. כל אחד הכיר אותו בשם אחר, אבל כל אחד הכיר אותו, בתרגום, כ"איש העורב", אגדה עתיקת יומין שמקורה דווקא באמריקה של היום.
היא סיפרה על איש אחד שניחן ביכולותיו ובמראה של החיה השחורה האפלה. יש אומרים שהוא מסוגל לעוף. יש אומרים שהוא חכם מאוד ובעל זיכרון בלתי ייאמן. ויש אומרים שהוא חי על נקמה.
כל אדם חוטא ידע שעליו להיזהר מעונשו של "איש העורב". הוא עלול להגיע בכל רגע, בכל צורה, חסר רחמים. הוא לא פוסח על אף אחד. לא משנה אם חטאו מסיבה נכונה. המגיע להם יתפוס אותם, והם לעולם לא יחטאו שוב, אם יצאו מהעונש בחיים.
וכיום, יש אגדה אחרת.
"איש העורב" נכחד מזמן, אבל כמו כל יצור בעולם, הוא השאיר מאחוריו את היורשים שלו, את ילדיו, והם- את ילדיהם, והם- את שלהם, וכך, ה"אלאלה", אנשי העורב מהוואי, ממשיכים את המסורת שלו כפי שנקבע- להעניש את החוטאים וללמד אותם את הלקח.

"וואו." זו הייתה תגובתה היחידה של ג'סטין לסיפורו הלא ייאמן של קייסי, בזמן שדיברו יחדיו בתוך האוהל שלו בתוך היער לאחר בקשתה והסכמתו להסביר לה.
"את לא מאמינה לי." קייסי הבין אותה.
"לא, לא, אני מאמינה." היא הייתה רצינית מאוד בדבריה. "נראה שגם אתה מאמין."
"ברור." קייסי השיב. "זו המסורת שלי."
"אז אתה… 'אלאלה'?" היא שאלה.
"כן."
"אתה לא נראה כמו חצי אדם חצי עורב." היא אמרה את המובן מאליו.
קייסי גיחך. "זה בגלל שעדיין לא עברתי את ההנא-או האו שלי." הסביר.
"הנא-או-?"
"האו." השלים אותה. "זה אומר 'לידה מחדש'." אמר. "כל אלאלה, בגיל מסוים, זכאי לעבור את הטקס הזה כדי להפוך רשמית לחלק מהשבט."
"ומי שלא?" שאלה.
"הוא ימשיך את חייו כאדם רגיל."
"אז אני מניחה שאתה לא רוצה להיות 'רגיל', מה שנקרא." קייסי שם לב למבטה המושפל מהאכזבה.
"לא." נאלץ לומר לה את האמת למרות שהרגיש עם זה די רע. "בחרתי בזה לפני הרבה מאוד שנים. אני רוצה להקדיש את חיי למסורת שלי, לא לרדוף אחרי תענוגות חולפות שיספקו אותי לרגע. אני רוצה להיות חלק ממשהו משמעותי."
"אבל מהיותך בחיים, אתה כבר חלק ממשהו גדול." היא אמרה והעלתה במוחו קמצוץ מזערי של מחשבה חדשה. "וגם, יש תענוגות שנמשכות לנצח."
"כמו מה?" שאל קייסי כלא מאמין לה לגמרי. היו מעט מאוד דברים שקייסי היה יכול לומר עליהם ששווה לו לחיות למענם, לכן היה בספק אם ג'סטין תצליח להעלות אחד נכון.
"אהבה."אמרה, וגרמה לו להרים גבות בפליאה. "להשקיע בדברים שאתה אוהב." הוא יכול לשמוע שקולה רעוע, ומשום מה, גם הרגיש שליבו מתחיל להאיץ את פעימותיו בקצב משונה.
"אהבה אפשר להשיג גם אחרי השלמת ההנא-או האו." הוא אמר לה והיא הרימה אליו את מבטה שהושפל תוך כדי שאמרה את דבריה. "זה לא מנוגד."
"ומה אם כן?" שאלה אותו. "מה אם בגלל ההנא-או האו שלך, תיאלץ לוותר על משהו שחשוב לך?" היא העלתה לפניו נקודה שיצא לו לחשוב עליה לעיתים רחוקות, וגם לזה הייתה לו תשובה.
"השלמתי עם כך שיהיו דברים שתאלץ לוותר עליהם. למזלי אף אחד מהם לא משמעותי מבחינתי."
"אני פשוט דואגת לך." היא אמרה במהירות. "אני לא רוצה שהחיים שלך ייהרסו בגלל ההחלטה הזאת." באמת היה נשמע שאכפת לה.
קייסי גיחך ונד בראשו. "אפשר לחשוב שאבא שלי שלח אותך לכאן."
"אבא שלך?" היא לא הבינה את ההקשר.
"אבא שלי חושב כמוך. הוא גם לא רוצה שיקרה מצב בו אתחרט. כשיהיה מאוחר מדי." הסביר. "לו זה קרה."
"והחלטת לא להקשיב לו?" ג'סטין התפלאה.
"אבא שלי יודע כמה המסורת חשובה, בעיקר בשבילי. הוא רק מבקש ממני לחשוב על כך טוב."
"ו-?" שאלה.
"חשבתי. הרבה." השיב כבטוח בדעתו. "אני רוצה להיות שייך למסורת של האלאלה. תמיד רציתי, ואם בסופו של דבר יתברר לי שעשיתי טעות… אז אבא שלי יוכל לומר לי כל חיי שהוא צדק."
"הוא באמת צודק." היא המשיכה לצדד בדעתו של אביו, אך קייסי לא התרגז מזה. הוא ידע בדיוק למה היא חושבת כך, והבין אותה וידע שדבריה לא נזרקים לאוויר סתם. אבל כנראה שסדר העדיפויות שלו שונה משל שניהם, והוא ממשיך וימשיך לדבוק בזה.
"אני יודע שהוא צודק." קייסי הודה והפתיע את ג'סטין. "אבל אני גם יודע מה אני רוצה, וזו לא החלטה פזיזה, מה שהחלטתי, זו החלטה שהגעתי אליה אחרי הרבה מחשבה. תסמכי עליי."
ג'סטין נאנחה בקלות והעלתה חיוך קטן ומבין תוך כדי שהנהנה עם ראשה בעדינות. "אם אתה אומר, אני מאמינה לך."
קייסי חייך בהקלה. "אני שמח שאת מאשרת לי." הוא אמר והיא גיחכה. "אני מניח שעכשיו כדאי שתחזרי לבית הספר, שלא תקבלי עונש על כך שברחת."
"כן, זה ממש לא ימצא חן בעיניי ההורים שלי." היא הסכימה והתרוממה על רגליה תוך כדי שפנתה לצאת מתוך האוהל. קייסי יצא בעקבותיה.
"אז, מתי ניפגש שוב?" היא הסתובבה אליו ושאלה. "אתה רוצה שאחזור לכאן לבקר אותך?"
"זה היה נחמד אם זה היה אפשרי, אבל… טכנית, את בכלל לא אמורה להיות פה." קייסי הודה בחיוך קל.
"הו," ג'סטין הבינה. "אני לא הכשלתי אותך בטעות, נכון?"
"אני לא חושב." הוא העביר מבטים מהירים לצדדים לבדוק שאף אחד לא בוחן אותו בחשאי, וגילה לשמחתו שהשטח נקי. רק הוא והיא.
"אז אחרי זה." אמרה. "מתי זה נגמר?"
"זה לוקח שבוע." השיב.
"או-קיי." היא חייכה אליו והסתובבה ללכת חזרה לכיוון ממנו באה. היא עצרה, ואז הסתובבה בשנית והתקרבה אליו במהירות. היא התרוממה עם רגליה כדי שתגיע אליו (כי היה קצת יותר גבוה ממנה) והעניקה לו נשיקת פרידה על לחיו. "עכשיו, ביי." היא חייכה שוב והפעם באמת עזבה את המקום.
קייסי היה משותק אחרי זה. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו שהוא לא אחד ההורים שלו מגלה כלפיו רגשות חיבה, שלא לדבר על האומץ להציג אותם לפניו. ג'סטין בהחלט הייתה אמיצה. הוא העביר את ידו על גבי הלחי החשופה שלו ועדיין התקשה להאמין שזה קרה.
הוא הרגיש שהוא מעלה על פניו חיוך קטן ולא רצוני, אבל הוא לא היה מסוגל למנוע את זה. הוא כמעט בקושי לא מחייך בגלל דברים כאלה (אולי מהסיבה שבקושי חווה אותם), וזה הרגיש לו חדש ומוזר. אם זאת, זה גם לא הרגיש לו רע. זה פשוט היה משונה, זה הכל.
אבל… יכול להיות שפתאום הוא מגלה רגשות מעורבים כלפי מה שהוא עושה עכשיו? פתאום הוא הרגיש כאילו כל מה שהוא עושה כלל לא שווה את זה.
לא, הוא לא יכול לחשוב ככה. הוא חיכה לרגע הזה זמן שהרגיש לו כמו נצח, והוא לא הולך לוותר בגלל משהו כזה. ממש לא.
הוא ימשיך ויסיים את המסע שלו, כדי שיוכל להיקרא סוף כל סוף אלאלה אמיתי.