העורב – פרק 6

"איזה יער יפה" אמר רייבן לעצמו. "מעניין מי ה'חבר' השלישי הזה…"
"זהירות!" מישהו צעק וקפץ על רייבן.
רייבן קם ושלף את הלהבים.
"סליחה, אדוני, פשוט חשבתי שאחד העצים עמד ליפול עליך" אמר האיש.
"אתה?" רייבן הרים גבה.
"אני אחד מהחברה שפגשת בעבר" האיש שם משפקי שמש שחורים. "אני הומלס"
"אההה, אז אתה החבר השלישי הזה" רייבן חייך, סגר את עיניו והרים את ראשו.
"כן…" הומלס אמר ברצינות. "עכשיו, רק שתדע, שכדאי לנו למהר"
"ל-למה?" רייבן הרים גבה.
"כי האיזור בו אנחנו עומדים עומד להתמוטת" הומלס הצביע לאדמה.
לפתע, התחילה רעידת אדמה ממש חזקה.
"שלום!" הומלס זרק כדור שחור עם אורות כחולים. "תתכונן!" והכדור התפוצץ. רייבן והומלס עפו באוויר בגובה ממש גדול. כשהם עפו הם ראו שחלק מן האדמה קרס, נשבר, ונפל.
"תגיד, איפה אנחנו?!" רייבן צרח כשהוא עף באוויר.
"אנחנו בגשר הכי לא יציב שתהיה בעולם שלך" הומלס אמר. "תתכונן לנחיתה".
הומלס ורייבן נחתו על האדמה. "כדאי שתרוץ" אמר הומלס, והתחיל לרחף מעט על האוויר דרך הנעלים שלו. "אתה רץ אני מרחף" הומלס צחקק.
רייבן התחיל לרוץ, והוא ראה איך הגשר שמאחוריו מתחיל להתפרק. הוא ניכנס ליער קטן שהיה על הגשר.
לפתע, נשמע פיצוץ. "מה זה היה?!" שאל רייבן בבהלה.
"זה היה חבר שלך" הומלס עצר וזרק עוד אחד מהכדורים האלה. הכדור התפוץץ והוא העיף את רייבן והומלס לאוויר.
הם ראו איך היער שעל הגשר עלה באש והתחיל להתפרק.
הומלס ורייבן נחתו על האדמה שוב. "רוץ!" הומלס צרח.
רייבן המשיך לרוץ על האדמה, הוא ניכנס לעוד יער.
לפתע, נשמע עוד פיצוץ, וכשרייבן התקדם הוא ראה את היער עולה באש.
"אתה חייב להמשיך לרוץ! הכדור האחרון שלי עדיין בטעינה!" הומלס צעק מרחוק.
רייבן רץ דרך העצים הבוערים, הוא ראה עצים נופלים, שיחים מתים. ומשום מה, נעלם החיוך מפינו.
הוא הראה הבעה של כעס. לפתע, רייבן התחיל לרוץ מהר יותר, הוא קפץ דרך העצים, זז דרך האש.
בעינייו הוא ראה את האש בצבע סגלגל-שחור, כמו שהיה אצל הפסל. הוא הראה כעס כמו שלא הראה מעולם.
"רייבן, קפוץ!" צעק הומלס.
לפתע, רייבן איבד את הכעס, הוא לא ראה את האש סגול יותר. הוא רץ רפץ, הומלס שלח את הכדור, הכדור התפוצץ, ורייבן עף לאוויר.
רייבן ראה את היער נשרף ונהרס. היתה לו תחושה שלא הרגיש מעולם. כאב, כעס ועצב, הכול באותו זמן. זו היתה תחושה ממש מוזרה, תחושה שהוא לא רצה להרגיש יותר מעולם.

רייבן והומלס נחתו על האדמה הרחק מהגשר.
"טוב, זה נגמר מהר" הומלס שם את ידיו על מותניו.
רייבן שתק והסתכל על האדמה השחורה.
"רייבן, תתעודד. עכשיו, אתה יכול להגיע את האויב ולחסל אותו" הומלס הצביע על מגדל גדול וגבוהה שעמד בקצה הר קטן שעמד מולם.
הומלס שם את ידו על כתפו של רייבן. "רק תזכור, כעס, לפעמים הוא לא הפתרון…"
"תודה שעזרת לי, הומלס" רייבן חייך חיוך קטן.
"העונג כולו שלי!" הומלס חייך. "עכשיו, לך לשם ותראה לו מי הבוס פה!"
"כן, כן הומלס!" רייבן נראה נלהב והלך לדרכו.