העורב – פרק 7 – פרק אחרון
"נא לא להיכנס…" רייבן הסתכל על השלט שעמד מול הדלת ממתכת של הבניין הגדול. "האה, אני לא שם על זה" רייבן חתך את הדלת לשניים, ונכנס לבניין. לא היה שום דרך חוץ ממסדרון, ומדרגות עלייה.
"… … את… ש… שלום!" נשמע קול שנשמע כאילו הוא בא מרמקול. "תקשיב, אתה לא חייב לבוא לפה, ברצינות. ז"א אם אתה לא רוצה להתפוצץ, כמו שקרה לשאר החבר'ה"
רייבן המשיך לעלות במעלה המדרגות.
"לא, בחיית, על תעלה. אתה פשוט סתם מבזבז את הזמן שלך. רגע…! למה באת לפה בכלל? למה עשיתי משהו רע?"
רייבן המשיך לעלות, הוא חייך מעט.
"כאילו, אני פשוט לא מבין… אני מדבר אליך ואתה לא עונה לי? מה אתה?! בבקשה לך מפה!"
רייבן עמד מול דלת שבה הסתיימה העלייה.
"רוצה לדעת מי אני?" הוא פתח את הדלת. "אני רייבן, ואני הולך להראות לך מי הבוס פה!"
רייבן עמד בזירה גדולה ועגולה.
"בוא לפה, בכיין, כדי שאני–" לפתע אדם נמוך, עם שיער שחור ופרועה, עלה ממרכז הזירה, ואז הוא חייך חיוך ממש מטורף
"טוב, תקשיב, סיפור ממש ממש מצחיק, אני סוג של שיקרתי לך בעניין הפחד, אני אף פעם לא מפחד!" האיש צחק צחוק מטורף. "אה, כן! אתה אפילו לא מכיר אותי! שלום, קוראים לי בומבה! ו… מה לעזאזל אתה עושה פה?"
"אני באתי לפה בשביל נקמה!" רייבן חייך מעט.
"מה?! מה אני עשיתי?! אני רק– הווו…! אני יודע…! אתה הנגוע בידי האלה! רגע… אתה שרדת את הפצצה?! טוב…! לפכות אני אהנה לפוצץ אותך במו ידי!" בומבה צחק, שלף שלט עם כפתור אחד, ולחץ עליו.
ליד בומבה עלו שתי מכונות לייזר מהרצפה.
לפתע, האזור שבו רייבן עמד, התחיל להסתובב בכיוון השעון מסביב לזירה.
"יאללה! בוא נעשה את זה!" רייבן חייך ושלף את הלהבים.
המכונות של הלייזרים התחילו לירות ברייבן. הוא הצליח להתחמק בקלילות בזמן שהרצפה עליה הוא עומד ממשיכה להסתובב מסביב לזירה.
המכונות ירו לייזרים בלי הפסקה, ורייבן התחיל להתעייף.
"האהא! אתה לא כזה חלק, נכון?" בומבה צחק.
"חלק?" רייבן חשב על משהו.
הוא כוון את אחד הלהבים שלו לכיוון לייזר שנורה לכיוונו, ובעזרת הלהב הוא החזיר את הלייזר בחזרה למקום ממנו הוא נורה. אחת מהמכונות נהרסה.
המכונה השנייה ריצה לייזרים, רייבן בלם את כולם, ואת האחרון הוא החזיר לכיוון המכונה. הוא ם נהרסה.
"יפה, יפה! שנעבור לשלב הבא?" בומבה לחץ על הכפתור שוב, מכונות הלייזר ההרוסות ירדו, ובמקומם עלו משגרי טילים. "קא-בא-בום-בום-בום!" בומבה צחק ולחץ על הכפתור שוב.
עכשיו, הרצפה שעליה עמד רייבן, הסתובבה לכיוון השני, אבל מהר יותר.
משגרי הטילים התחילו לירות טילים אחד-אחד. רייבן, פוצץ כול טיל עם הלהבים עוד לפני שהם התקרבו אליו.
"וואו! אילו תנועות עגולות!" בומבה צחק.
רייבן הסתכל על הזירה התקרה הייתה עגולה.
"טוב, בוא ננסה את זה!" רייבן סובב את הלהבים שלו בצורה מסחררת.
והוא ישר זרק אותם לרצפה מאחוריו, הסכינים הסתובבו, והם זזו במהירות, מהריצפה, לקיר העגול, לתקרה, הם ירדו במהירות מאחורי בומבה, והם עברו דרך משגרי הטילים ושברו אותם. רייבן תפס את הלהבים והוא חייך.
"כן… אני מבין…אתה בדיוק כמוני, אף פעם לא מוותר…! עוד ניראה לגבי זה!" בומבה ירד מתחת לרצפה.
היה שקט.
במכה אחת, יצא רובוט גדול שבידו האחת היה משגר טילים ובידו השנייה היה יורה לייזרים.
"הנה בומבה!" בומבה צחק צחוק מטורף, והתחיל לירות לייזרים וטילים בכול הכוח.
ריייבן חמק מכול ירייה.
בשלב מסוים, נגמר לבומבה כול התחמושת.
"האה! אני עדיין יכול להרוג אותך! אתה לא תנצח אותי!" בומבה צחק.
רייבן הסתכל על בומבה שישב בתוך הרובוט.
בומבה הסתכל בחזרה עם חיוך על הפנים.
"היי, בומבה, ראיתה פעם אדם שמח ממש?" רייבן שאל.
"האה, לא. למה?" בומבה חייך.
"כי עכשו אתה הולך לראות אחד!" רייבן חייך את החיוך הכי גדול שהוא עשה אי פעם, והוא התחיל לסובב את הלהבים במהירות.
בומבה הסתכל עליו, ולאט לאט הוא איבד את החיוך המטורף שהיה לו. הוא ניראה ממה מפוחד. זה היה הפרצוף הכי מבוהל שהוא עשה אי פעם, אולי גם הפרצוף המבוהל הראשון שלא בחיים.
רייבן רץ לכיוון הרובוט, הצמיד את הלהבים לגופו, והם התחילו להסתובב בסיס הרובוט במהירות מסחררת, ויחד איתם גם רייבן.
רייבן קפץ מהרובוט עם הלהבים.
הרובוט התפרק במכה אחת.
בומבה שכב על הרצפה, מנסה לחייך.
רייבן לקח את השלט של בומבה, ועמד מולו עם חיוך.
רגע… חכו… זוכרים מה היה בהתחלה? איפה שעצרתי אתכם? מאיפה שבכלל נכנסנו לסיפור הזה?
טוב, אז הגענו לחלק הזה… ואתם בטח מעוניינים לדעת מה קרה, נכון? האה, כמובן שכן…! טוב, אני לא אעכב אותכם…
"פה זה נגמר!" אמר בומבה בדאגה.
"האהא! פה? לא, אני לא חושב!" רייבן צחק.
"אז תחשוב שוב! אין לך שום דרך לצאת מכאן!" בומבה אמר בבהלה.
"אה… כן… לגבי זה…" רייבן הלך לכיוון הדלת ממנה הוא ניכנס לזירה. *קליק* "יש לך שתי דקות"
"אההה, ברצינות? אני עף מפה!" בומבה קם בזריזות מהמקום.
רייבן יצא דרך הדלת וסגר אותה.
"מה?! תגיד לי, אין פה עוד דרך לצאת?!" בומבה צעק דרך הדלת.
"לא יודע, זה הבית שלך" רייבן צחק והוא התחיל לרדת במדרגות.
לפתע היה פיצוץ מתחת למדרגות.
"לא משנה! קח את הדרך הזו!" רייבן פתח את הדלת, והכניס את בומבה למסדרון המדרגות.
"אוקיי! המקום עומד להתמוטט תוך דקה וחצי…! רגע…! מה זו הדלת הזו?" רייבן ראה עוד דלת בזירה. הוא רץ אליה ופתח אותה. מסדרון ארוך.
הזירה התחילה להתפוצץ. רייבן התחיל לרוץ לאורך המסדרון, ומאחוריו אש שעוקבת אחריו.
רייבן רץ בשיא המהירות הוא ראה חלון פתוח.
"טוב, יש הרבה סיכויים שאני לא אשרוד את הנפילה הזו…" רייבן רץ וקפץ מחוץ לחלון.
רייבן נפל מגובה של עשרה מטרים. "טוב… לפכות הרגתי א הרע…" רייבן עצים עיניים וחייך.
"נו? אני לא מת?" רייבן פקח עיין אחת. הוא ראה שהוא מרחף בכמו מין שדה אנרגיה. ולפתע הוא נבלע לתוך השדה. ובאותו רגע, התרחש פיצוץ ענק, מהבניין הגדול.
"מה? איפה אני?" רייבן קם, ומולו עמדו הארה, הומלס וניי. "חבר'ה?"
"כן, אנחנו החבר'ה. וברוכים הבאים לבסיס של 'לוחמי החירות'" הארה חייך.
"מישהו רוצה לראות אותך" הומלס אמר.
נפתחה הדלת ומשם יצא המפקד. הנס.
"אני ראיתי ושמעתי על מעשי הגבורה שלך. ועלי לומר שעלית לי על הציפיות. ראיתי את שיתוף הפעולה בינך לבין הלוחמים. ומכול זה יש לי רק דבר אחד לומר"
הנס לחץ את ידו של רייבן.
"ברוך הבא לצוות, רייבן, האור שבחשיכה"
רייבן לחץ את ידו של הנס, ונתן חיוך חביב.
תגובות (0)