העמק – הקדמה(מתוקן)

פרנק המילטון שמכונה גם 'פרנקי הזקן' הוא חוטב עצים מיומן ביותר בשנות ה-50 לחייו, שהיה תמיד מחייך עם שפמו הגדול והאפור. ידיו המצולקות והשריריות התקשו עם השנים שעבד בעבודתו המפרכת אך עם זאת גם מהנה יותר(לפחות בשבילו).
הוא גר בכפר ידוע שכנוי בשם 'כפר אזמרלד', שממש לידו חורש רחב ידיים ששמו הוא 'יער הזאבים'.
פרנק המילטון היה הולך לשם תמיד כדי לעבוד את מלאכתו, ולאחר מכן מספק עצים להסקה בלילות החורף הקרים או לבניית ארונות ובתים לכפר ומחוצה לו.
יום בהיר אחד, שטוף שמש ועננים תועים. פרנק יצא מביתו כמו כל בוקר רגיל, מצויד בגרזן גדול ורחב שלהבו יכול לחתוך כל דבר.(למקרה שיהיה לו מפגש לא נעים במיוחד עם זאב מורעב) וכמובן גם כריך פסטרמה לארוחת צהריים.
הוא לא חרג ממנהגו ונתן לילדים הקטנים שבכפר סוכריות מנטה מתקתקות, מלוות בשפם מחויך למדי. הוא יצא מן הכפר ומיד צלל אל תוך השיחים העבים שהיו הגבול בין הכפר לשטח היער, גבול שאף אחד מתושבי הכפר לא העז לחצות. הוא פסע לו ביער ללא פחד כששפמו מחייך כתמיד, והעמיק יותר ויותר אל היער, זה לא סוד שפרנקי הזקן חזק יותר מ-5 זאבים יחד או יותר.
אך בבוקר הזה היה משהו שונה – משהו חריג. פרנק הביט מסביבו והרגיש שמשהו או מישהו נועץ בו עיינים.הוא הביט לאחור וראה דמות במרחק 5 מ' ממנו נכנסת כברק אל תוך השיחים מימין. הנתון היחיד שראה זה שלדמות שני זוגות רגליים, כך שהסיק שזה איזה זאב שרוצה להתנפל על הטרף, והוא הטרף. אך זה לא הרתיע כל כך את פרנקי הזקן, אז הוא המשיך ללכת. היו לו כל כך הרבה מפגשים עם זאבים, עד שבזמן האחרון הוא לא ראה אותם מתגנבים אליו – בטח מרוב הפחד.
אך מה שהוא לא ידע זה שמה שהתגנב מאחוריו לא היה זאב כלל וכלל, ויש סיכוי גדול מאוד שהדבר הזה הוא הסיבה לכך שהמפגשים בינו לבין הזאבים התמעט. פרנק נשא מבטו אל השיחים מימינו והתכונן עם לב הולם בחוזקה בעודו מחזיק את הגרזן בשתי ידיו. שני החריצים שמתחת לגבותיו העבות לטשו את עצמם במה שנראה כמו זוג עיינים זהובות שבשוליהן חומה בצבע כחול עמוק.
כאן פרנק התחיל לחשוש במקצת, משום שכל אדם שמשוגע מספיק להיכנס ליער ההוא יודע שלזאבים עיינים כחולות ופראיות. פרנק עשה צעד אחד לאחור בחשש, והדבר בלי שום הודעה מוקדמת זינק מתוך השיחים והפיל את פרנקי הזקן על האדמה המוצקה. שני החריצים שמתחת לגבותיו נפתחו לרווחה וחשפו שתי עיינים תכולות מבועתות לגמרי. הוא לא ראה דבר כזה מימיו. פרנק נטל את הגרזן לידיו ומיד היכה בו את הדבר, הגרזן נחצה לשניים ורק החמיר את המצב. הדבר התעצבן עוד יותר ונהמה נמוכה יצאה מגרונו הלח. כל מה שנותר לפרנקי הזקן לעשות זה רק לקוות שזה יגמר מהר.

היום עבר, והשמש נהייתה כבר חצי כדור בקו האופק ההררי. התושבים תהו למה עצים להסקה לא נחים בוערים מולם באח, וחיפשו את פרנקי הזקן בכל הכפר, והסיקו שהוא עדיין עושה את מלאכתו. אך כשהירח החליף את השמש במשמרת – הם כבר התחילו לדאוג. הם ארגנו צוות חיפוש שכלל את כל הגברים החסונים שבכפר. הם חיפשו אותו כל הלילה עד שבבוקר נחרד נער גבוה ושברירי שאיך שהוא נדחף להמונים שנכנסו ליער, לגלות אדם מבוגר עם שפם אפור שמתחתיו פה שותת דם, עיינים תכולות חסרות הבעה פתוחות לרווחה וחור גדול באמצע חזהו.

מאותו יום אנשי הכפר הבינו שעדיף שלא להיכנס אל היער ההוא, שמועות הגיעו מפה לאוזן שמה שהרג את פרנקי הזקן שכולם אוהבים היה גרבנוף מרושע או איזה קאדילאף רעב.
השנים עברו והתושבים עדיין לא הבינו, שמותו של פרנקי הזקן היתה רק אזהרה…….