הצלקות של אלזה- פרק 2

פרק 2- סכין, איש שלג ומקל.

"אה.. אלזה… אחותך… כן… ברור" מלמל ג´ק בעודו מגרד מאחורי אוזנו "אין לי שמץ של מושג על מי את מדברת" הוא הרכין את ראשו במבוכה.
"טוב, אתה לא מכיר אותי, אז בטח שאתה לא מכיר את אלזה" היא אמרה במהירות, ואז נרעדה. "יש מקום חמים ב…" אנה חיפשה מילה כול שהיא לתאר את המבנה הענק שנראה כמו טירה, בית מלון ועוד אלפיי דברים אחרים שפשוט לקחו ועשו מהם את… זה. היא הביטה בתקרה בתקווה "ב.. מקום הזה?" היא הביטה בג´ק, מחזקת את אחיזתה באיש השלג הקטן.
ג´ק העיף בו מבט, העיף מבט בנערהילדהאישה הערמונית שעמדה לידו, והנהן. "כן, בואו. ברור."
הוא הוביל אותם אל המדרגות, אוחז בידה של אנה, שהתחילה לרעוד.
"ברר…" היא חייכה " אפלו אצל אלזה לא היה… כול כך קר"
"מצטער"אמר בחיוך קטן ג´ק "אני.. אה.. לא בדיוק אוהב חום".
"שמתי לב"
ג´ק נשם עמוק. רגע, למה אני מחזיק יד עם מישהי בהריון, שטוענת שהיא מכירה אותי, שיודעת את הפאקינג שם שלי, שמחזיקה ברצעות כלב ללא כלב, ואיש שלג?! ג´ק ניער את ראשו ופנה אליה.
"הי.. מי את בכלל? את נכנסת לטירה שלי.." ג´ק שמע שיעול מלמטה, "סליחה, שלנו!" הוא הקפיד לאמר זאת בקול רם "טיפה ללא רשות. ו.. אופס. אני לא מכיר אותך. כמה שאת.. נראית נחמדה ו.. אה…" הוא בהה בבטן המוזרה שלה "בהריו…..?"
"בהריון, כן" הנהנה "אני אנה. אני אחותה של אלזה" היא עזבה בפתאומיות את היד של ג´ק, התקפלה, והצמידה אותה אל בטנה. "מצטערת" היא מלמלה. ג´ק תמך בגבה ועזר לה לעלות את המדרגות האחרונות . הוא הושיב אותה על ספה אדומה במסדרון. גלי חום יצאו מאחד החדרים השכנים. ג´ק נרעד, אבל אנה חייכה קצת, בעונג רב כנראה. איש השלג הקטן ניער את שמלתה של אנה.
"או, כן! שכחתי!" אמר אנה בהתלהבות. "לך. לך פרידריך, תחכה לנו בחוץ" איש השלג קד קידה אל אנה, כאילו הוא מודה לה, ורץ במהירות מטה במדרגות. נתקל כנראה במאה דברים שהתרסקו.
"אני אתקן את זה, מבטיחה" אמרה אנה "פשוט.. פרידריך, הוא… כן. טיפה סורר".
"אני מבין" ג´ק ניסה לחייך.
"לא אתה לא!" אמרה בהתרסה נשית ועדינה אנה, אבל מהר אמוד היא נאנחה, התמקמה בצורה נוחה יותר, עטפה בידיה את בטנה ופנתה על ג´ק.
"כן… אני בת 34" אמרה אנה. ג´ק נרטע אחורה, הוא נראה מפוחד, למוות. מופתע. "אל תסתכל עליי ככה! אני לא נראית זקנה יותר!" ג´ק נאנח והתיישב לידה, בזווית כזו שהחום לא פגע בו.
"תמשיכי"
"אז.. אני בהריון בפעם השלישית. יש לי בת ובן. הבן בן 13, והבת בת 11. אני המלכה של ארנדל" פניה התעצבו קצת. זויות פיה ירדו והיא נאחזה בריפוד שעל ידית הספה בכוח. "אלזה הייתה אמורה להיות המלכה.. אבל.. סיפור ארוך. הפחדים שלה הניעו אותה והיא הקפיאה את הכול". באותו רגע הבין ג´ק למה פנו אליו. אלזה ידעה לשלוט בקור. כמוהו. ובעודו חושב שהוא יחיד מסוגו הסתובבה, עדין מסתובבת הוא קיווה, מישהי כמוהו! בודדה, חסרת שליטה. מלאה בפחדים כמאים. הוא יוכל לעזור לה. ג´ק הזדקף מיד ונדרך. מקשיב לכול מילה. "אבל אז היא גילתה את כוח אחוות האחיות" אנה הניעה בראשה וצחקה צחוק חרישי, צמותיה נעו קדימה ואחורה. יפות, פרועות קצת. "זה יצא מאוד נאיבי ומטומטם" ג´ק הסכים איתה. אחוות אחיות? "אבל בסופו של דבר היא החזירה את הקיץ, ועטפה את ארנדל בקיץ תמידי. אבל הפחדים כרסמו בה. פיזית.היא עברה לגור על ההר הצפוני בטירה קרח מטורפת. היא הפסיקה לאכול והרזתה, הפנים שלה החווירו עוד יותר, והיא הייתה לבנה כקרח…"
"קרח הוא בגוון תכלת" ג´ק היה חייב לקטוע אותה. הוא ידע שהוא חסר התחשבות אבל הוא לא יכול היה לתת לטעות כזו לעבור בשלווה. הוא עדיין ילד.
"כן, סליחה. היא הייתה לבנה כשלג צח כשהוא פוגע ראשית באדמה, לפני שהוא נדרס ע´´י כרכרה או מי יודע מה עוד" תקנה את עצמה אנה. "כול שבוע אני באה לבקר אותה. להביא לה אוכל. לשאול מה שלומה.." היא נאנחה. ג´ק הנהן, מדרבן אותה להמשיך.
"באתי לפניי שלושה שבועות" היא נשמה עמוק, דמעות נקוו בעיניה הכחולות בקרח. "והיא לא הייתה שם. בטירה שלה. השארתי את האוכל על מפתן הדלת והלכתי. חזרתי לאחר שבוע. האוכל, שהיה כבר קר, נשאר ליד הדלת, קפוא עוד יותר. נכנסתי פנימה, וראיתי פתק על הדלת "הלכתי לחפש משהו. נתראה בשבוע הבא".
"באת לפני שבוע, והיא לא הייתה שם?" ניחש ג´ק.
"כן. אבל מצאתי עוד פתק" היא חיטטה באחד הכיסים שלה והוציאה פתק רטוב. מדמעות?.
"כך, תסתכל" היא דחפה לו את הפתק אל הידים.
הוא יישר אותו וקרא את הכתב המוזר.
"שלום אנה.
זה.. מישהו. אלזה נעלמה, וגם אני שמתי לב. אני מצטער כול כך.
היא ביקשה ממני להשאיר לך את הפתק הזה, ואני מצטט:
"תבקש ממנה להביא את ג´ק פרוסט. ומהר. "
בבקשה אנה.
בברכה
אני."

ג´ק הביט מסביב, ומבטו נתקל בחלון. עליו ישב עפרוני יפה וקטן.
ג´ק ידע מה לעשות מיד.