הצלקות של אלזה פרק 3 (קצר נורא)

פרק 3- סכנה
ג´ק קימט את הפתק וזרק אותו אל עבר החלון הסגור. העפרוני נבהל ועף מי שם במשב כנפיים רועש. הוא התנשף.
"מה קרה? מה העפרוני עשה לך?" שאלה אנה, כמובן שהיא מבולבלת, ברור שהיא מבולבלת חשב ג´ק. "למה הבהלת אותו?" היא שאלה ביתר תקיפות. היא ניסתה לקום, אבל היא נחתה על הספה המרופדת בכאב, ואנקת כאב בקעה מפיה.
"הוא מרגל" אמר ג´ק. הוא חייך אל אנה "אני כמעט בטוח שהוא מרגל"
"אבל זה העפרוני של אלזה!"
"אני לא שם זין על החברים של אלזה. היא נעלמה, נכון?" הוא הביט בחלון במבט מהורהר. "כך או כך העפרוני לא יעזור לנו, מרגל זה מרגל." הוא ניגש אל החלון ופתח אותו. משב רוח קר וחזק נכנס אל החדר. אנה נרעדה. אבל פניה הבהירו שהיא לא תבקש ממנו לסגור אותו. מסכנה. מחונכת מידי. מבוססת מידי. נקווה שאלזה שונה.
ג´ק הוציא את ראשו מהחלון והריח את האוויר הקר. ריח מבחיל ודוחה. הוא התעטש, עיווה את פניו וסגר את החלון.
"תקשיבי, אנה" אמר ג´ק. פתאום הוא נהפך לאחראי בן רגע. משהו ברעיון שהתחיל להתבשל בראשו הלהיב אותו ככה שהוא הפך להיות בוגר. משהו כאן לא הסתדר לו. אבל לא היה לו אכפת. "את נשארת כאן. אני אבקש מהארנב ומסנטה לשמור עלייך. פיית השיניים" ג´ק השתעל "תהיה החברה שלך"
"רגע.. מה?"
"את לא יוצאת מהטירה עד שאני אומר לך" אמר ג´ק בתקיפות "או עד שאני חוזר."
"אבל למה? מי אתה בכלל להחליט עליי?" אמרה בכעס עצור אנה. היא הביטה ברכות בבטנה. "לצערי, אני גם לא יכולה להוליד את ילדי הבא במקום כול כך קפוא" אמרה כשהבינה שג´ק התחיל להתקדם אל המדרגות. הוא היה מוכן לקפוץ, אבל לא. מילותיה עצרו אותו. הוא נאנח.
"אני אבקש מאחת מפיות השניים לקרוא לבעלך, ואם צריך, נשיג לך חום. אבל עכשיו- אי אפשר להתעקב. אני חושב שקרה משהו… נוראי לאלזה" אמר ג´ק. מתפתה לספר לה את חשדותיו.
"מה אתה חושב שקרה לה…?" שאלה אנה, בפחד מסויים "היא בחיים, נכון?"
"אני לא יודע" נאנח ג´ק. אבל החליט להתעלם מהשאלה הראשונה. "אבל אין זמן. אני חייב למהר" אנה פתחה את פיה להגיד משהו- אבל ג´ק עצר אותה בהניד יד "לא, אני הולך לבד. אל תחשבי בכלל על לעקוב אחרי" הוא רץ במדרגות ויצא מהטירה.

קצר. סליחה.