הקוסמת מארץ המסתור. פרק 6. (עם צי'רונו.)

"הוא.." אמרתי המומה. שלג הסתכלה עליי ברחמים. "הוא במאפייה?" הצלחתי לומר את המשפט.
"אני לא מאמינה!" הקול שלי הפך לקול רם.
"די!" היא ניסתה לעצור אותי מלקום. "סיימת אייתו את הקשר, מה את מצפה עכשיו? שהוא יענה לך?"
"את צודקת, אבל זה לא אכפת לי." השתחררתי מידיה וחסמתי את היציאה, כשבשר התכוון ללכת.
"נאיה?" הוא שאל מופתע.
"כן זאת אני." אמרתי בעצבניות.
"היי, עכשיו תתני לי ללכת." הוא אמר באדישות.
"אני לא אתן לך." חסמתי אותו, הוא לא הבין.
"מה את רוצה? אמרת לי להתרחק ממך."
"אני לא חשבתי שאתה עכשיו תהייה במאפייה. אתה פושע?" חקרתי אותו.
"כן, אני פושע. חדש לך? אני נמלט כבר מזמן." הוא אמר באדישות.
"אני נתתי את הסוד שלי לפושע?!" הרמתי את קולי, כדי שיפסיק להתייחס אליי ככה.
"כן. מצטער שגילית לי את זה, זאת אשמתי?" הוא שאל בציניות. כבר לא חסמתי אותו.
"תודה באמת!" הוא אמר, יוצא מהמסעדה.
נשארתי פשוט במקום.
הייתי המומה כל כך. עשיתי בלגן בגלל פושע. איך יכולתי להאמין לו ככה? איך?!
הדמעות שלי לא הפסיקו לרדת מעיניי.
שלג חיבקה אותי חזק חזק, היא ממש הבינה אותי. לפני שהלכנו, הייתי חייבת לעשות משהו.
עצמתי את עיניי ושטפתי את כל המסעדה במים. שלג הייתה ממש מופתעת אבל לא אמרה על זה כלום.
ברחנו מהמסעדה השטופה והלכנו למלון.
פתחתי את המנעול בעזרת מפתח קסמים.
למלון כבר נאבד הקסם, לכן ביקשתי משלג שתהייה כמה דקות בשירותים, שאנקה את הכול בעזרת גל של מים. מה שלא נכון.
עצמתי את עיניי ופתחתי אותם. פוף! המלון חזר להיות מלון.
כדי ששלג לא תחשוד, פתחתי לה לאחר כמה דקות. היא הייתה ממש מופתעת.
"איך עשית את זה?" היא שאלה, מתמקמת בספה.
"קסם." מיד שלג הביטה בי מבט חשוד למדי."כלומר.. סוד." חייכתי חיוך מזויף.
"אה." היא חשדה, אבל לא אמרה על זה כלום.
"הנה קפה. כמו שאת אוהבת." הגשתי לה קפה חם מאוד, מהמסעדה של המלון. (הנטושה, אבל בסדר.)
"תודה." היא אמרה בעגמומיות ושתתה את הקפה. משום מה היא לא נשרפה ממנה או קפאה את המלון.
הסתכלתי בחלון, ראיתי את אסאדו הולך לביתו. הדמעות עלו לי מחדש.
לא ידעתי כמה בן אדם יכול להשפיע עליי. אבל זהו, זה נגמר.