הקוסמת מארץ המסתור. פרק 5. (עם צי'רונו!)

"אני לא מכירה אותו." אמרה שלג בחוסר הבנה.
"אני כן." אמרתי בעצבניות. אבל ניסיתי להתעלם מהעובדה שבשר פה, לחצתי את ידיה של שלג בחוזקה וגררתי אותנו לשולחן.
שלג הופתעה מהחוזק שלי, אבל לא שאלה על זה כלום. ראו על פנייה. כול הזמן הבטתי בעצבניות על בשר, שהיה לבד בשולחן, כאילו מצפה למישהו. גם אני ציפיתי. שיבוא אליי כבר! אוף. אבל למה שיעשה את זה? אמרתי לו להתרחק ממני.
המלצר הגיע לשולחן. הוא שאל:
"מה להזמין?"
"אותו!" פלטתי מהפה שלי והצבעתי על בשר. "בעצם.." התעשתי על עצמי ודיברתי כאילו לא קרה כלום: "אמ… הייתי שמחה לאכול איזה עוגה מתוקה מלאה שוקולד. מה את רוצה להזמין שלג? עליי." מבטי הופנה אליה.
"וואו! זה ממש אדיב מצדך! אני רוצה קפה חם מאוד בבקשה."
"זהו?" שאלתי במופתעות.
"כן. לא אכביד עלייך." היא אמרה בצניעות.
לאחר שהמשרת הלך עם ההזמנות שלנו, שלג הסתכלה עליי בחיוך מביך.
"מה?" שאלתי אותה.
"אקס מיתולוגי?" היא זרקה מבט לעבר בשר, הבנתי למה היא מתכוונת.
"לא. הוא בחיים לא יהיה חבר שלי!" אמרתי וביקשתי גם קפה במהירות.
"בטוח?" היא חייכה שוב את החיוך הזה.
"כן. סתם היה בנינו איזה משהו.."
"כן, היה ביניכם רגשות." החיוך שלה התעצם.
"לא!" התרגזתי. "התכוונתי שרבנו. זה הכול."
"וביקשת ממנו להתרחק ממך?"
"כן." אמרתי במופתעות. איך היא ידעה? "איך ידעת את זה?" שאלתי אותה.
"בקלות, אם היית יכולה, היית ניגשת אליו ממזמן."
שני כוסות הקפה והעוגה בשבילי הגיעו אלינו. שתיתי במהירות את הקפה, מנסה להרוג את העצבניות שלי.
"תירגעי, עוד תיחנקי!" היא עצרה אותי. מחיתי את הקפה שהיה בשפתיי.
"אני רוצה להיחנק עכשיו." הבטתי שוב באסאדו, שהיה נראה לחוץ, עדיין מחכה למישהו. מעניין איך הוא עדיין לא שם לב אליי.
"לא בא בחשבון." היא הרחיקה את כוס הקפה ממני. זללתי את העוגה הקטנה.
"חשבתי שתשאירי לי משהו." היא לגמה מהקפה.
"רציתי להשאיר. את הרחקת ממני את הקפה. אז ככה שאת רק מפסידה." אמרתי בכעס.
"תשתלטי על עצמך!" היא הזיזה את ראשי אליה. "את נותנת לבחור ככה לעצבן אותך?"
"כן." השפלתי את מבטי. היא צדקה. נתתי לו יותר מדי להשתלט עליי. הוא בטח מחכה לדייט שלו, מה אני חשובה בשבילו? חייכתי חיוך מזויף על הפנים, מנסה לשכוח מבשר.
"אוקי, צודקת. הכול סבבה, הכול בסדר. הכול טוב." ניסיתי להירגע.
"יופי, עכשיו תאכלי בנימוס את הפירור שנשאר בצלחת." היא שמחה.
"קחי." הושטתי לה את הצלחת. "לא צריכה עכשיו את העוגה הזאת. אני מרגישה שעדיין הכל לי בגרון."
"תודה. ציפיתי שתגידי את זה." היא חייכה וצחקנו ביחד. לכמה רגעים באמת שכחתי ממנו.
"אז, את באמת כשפת קרח? זה ממש נדיר." התחלנו לדבר על משהו אחר, לשם שינוי.
"כן." עדיין הקפה היה קיים, היא לגמה ממנו. "אחח, זה שורף לי את הלשון." היא אמרה.
עיניה לכמה שניות נהפכו ללבנות, מהעיניים בזק קור נוראי, שקירר את הקפה.
"קסם כזה.." רעדתי. "קפוא."
"אל תדאגי, עוד כמה שניות זה יעבור." היא אמרה כאילו זה לא השפיע עלייה והיא שתתה את הקפה.
עיניה חזרו לכחולות שהקסם התפוגג.
"זה היה ממש מדהים." פרגנתי לה.
"תודה." היא הסמיקה."או!" היא חייכה ברצון כששתה מהקפה.
המשכנו לדבר ולדבר, עד שפתאום ראיתי מישהו ממבטי, לוחץ ידיים עם בשר והם יושבים בשולחן.
"מי זה?" שאלתי והצבעתי על הבן אדם שישב ליד בשר.
"זה?" שאלה שלג. הנהנתי לה. "זה מנהל מאפיה! מה הוא עושה פה?"
———-
מקווה שאהבתם.