השומרים – פרק 3 (איחור מסיבות אישיות..)

סאקורה ניסתה לפתוח את עיניה. העפעפיים שלה היו כבדים מהרגיל, כך שזאת הייתה משימה לא קלה. היא בכל זאת ניסתה. כשהיא פתחה אותן, היא הרגישה כאילו מישהו זורק לה המון חול לתוכן. הכל נראה מטושטש, מהיר ומכאיב. היא ניערה את ראשה ופתחה באיטיות את העיניים. הכל נראה כל כך צבעוני ביחס לרחוב החשוך ממיקודם. הוא היה מואר בצורה מספקת בדיוק: לא מואר מדי בצורה מעצבנת, ולא חשוך בצורה שמשגעת את העיניים בחיפוש אחרי אור. החדר היה יפה, יפהפה, מקושט ומרוהט בצורה יפה מאוד, מלכותית קצת. הרצפה הייתה מעץ לבן, כל כך נקי שהוא הבריק. הקירות היו בעל טפט ורדרד מאוד בהיר, צבע נעים שכזה, עם קישוטים מסוגננים בצבע זהב. היא שכבה על משהו רך והייתה מכוסה בשמיכה רכה ופרוותית שהגנה עליה מהקור ששרר. הקור שרק היא הרגישה. היא שכבה על ספה יפה מבד, ספה שנראית קצת… מלכותית, כאילו היא נלקחה מארמון בימי הביניים, בצבע ארגמן חיוור. הבד היה קטיפתי ונעים, והיא הצליחה להביט עם עיניה ולראות שהרגליים של הספה זהובות. היה מולה שולחן זכוכית קטן ומצוחצח שעליו יכלה לראות את ההשתקפות שלה. השיער שלה היה מבולגן, עיניה נראו עייפות וכבר לא זרחו, אבל פניה היו נקיות למרות שהייתה בטוחה לחלוטין שהיא הייתה מרוחה בדם של היצור ממיקודם… היצור ממיקודם! היא שמה לב לגוונים הצהובים בשיער שלה: חולשה. היא הרגישה שהעצמות שלה כבדות בצורה נוראית, שהיא לא יכלה לזוז. היא ראתה את הדלת הכהה והמלכותית מהעץ עם סימן הזב העגול עם הכוכב המשופד על חרב בפנים שנראה מלכותי והיה בטפט ובדי הרבה ראיתים נפתחת בשקט. אל החדר נכנסו הנער והנערה ממיקודם, ואיתם נערה עם שיער כחול. לפי העיניים, היא בת ים – ידוע שעיני בת ים מכילות ככה גלים.‬ הנערה עם השיער הכחול הביטה סביבה. "אז איפה, לעזאזל, אני נמצאת? מי אתם?" היא שאלה בנימה של מישהי שמרגישה נעלה יותר מאחרים, אבל שגם הייתה מבולבלת. סאקורה הבינה שגם היא כנראה חדשה.
"אני שיזוקה וזה הצ'ירו." אמרה הנערה עם השיער השחור ועיני היהלומים בחביבות מסויימת. היא נשמעה נחמדה מאוד, אבל היה משהו בטון שלה שנשמע כאילו היא תמיד מסתירה משהו. הנער רק חייך.
"אנחנו השומרים של תיכון היקארה . ו,טוב, של כל האי הזה. האי הזה, קורוטובסקו, תמיד סבל מהצקות ומפגיעות על טבעיות. אז החליטו עוד בימי הביניים באי הזה להציב איש זאב וערפדה כמסורת שיישמרו על האי. לפעמים היו כמה, אבל זה תמיד היו רק איש זאב\אשת זאב וערפד\ה. אבל בדור האחרון, מאז שיוקו יצאה לחופשה ולא חזרה עדיין, הגענו למסקנה שלא נתמודד לבד, שאנחנו צריכים עוד עזרה, אז החלטנו לנסות לגייס פיה ובת ים. אתן הפיה ובת הים." אמר הצ'ירו. סאקורה וסוואקו הבינו טוב מאוד את הכוונות. סאקורה נשכה בשפתיה, מעכלת את הנאמר.
"תנו לנו לחשוב על זה." אמרו בו זמנית סאקורה וסוואקו.
שיזוקה הנהנה בראשה. "יש פה חדרי מגורים מאובזרים כדי שתוכלו להישאר פה לחשוב. קחו את הזמן, אך בבקשה, הבינו כמה המטרה חשובה." אמרה בעצב.‬
‫