השינוי הגדול פרק ראשון :)

פנסים מהבהבים שוב ושוב הנשימות מתגברות האדרנלין עולה אני מנסה להשתחרר מהחבלים אבל אני לא מצליחה אנחנו נוסעים מהר מהר מידי אני מנסה לצעוק אבל אני לא מצליחה.
לפתע עצרנו הרגשתי מכה חזקה על ראשי וכל מה שאני זוכרת מאז זה שאני יושבת במקום מסריח ואני מנסה להסתכל לראות איפה אני נמצאת אבל זה חסר תקווה כל מה שאני רואה זה חושך ואפלה.
עוברים שעות ארוכות הגרון שלי יבש אני צמאה רעבה מתה לעוף מהמקון הזה ופתאום אני רואה אורות נדלקים
והבן אדם הזה זה שרודף אותי מופיע לנגד עיניי אני מנסה לצרוח שוב בנסיון כושל ולא מצליחה המחשבות רצות לי במוח מי הוא? ולמה לעזאזל הוא רודף אחרי? למה הוא חטף אותי?
הוא התקרב אליי ואמר "אז את הולכת להיות אהרוחת צוהריים שלי היום" הוא חייך חיוך זדוני והיא לו קר בעניים ותוך שניה עמד ממש לי והוציא את הניבים והתפרים שלו ואני רק חושבת לעצמי מה זה לעזעזל הדבר הזה?! ולמה הוא התכוון בארוחת צוהריים?
פתאום הדלת נפתחה בכוח ואדם זר גבוהה שירירי עם שיער חום ופס כחול בבלורית נכנס זרק לעברו אישה שנראתה שנראתה מפוחדת פחד מוות וממש מוכרת אבל כבר הייתי מטושטשת עם כל השעות שאני קשורה שם אז לא הצלחתי להזהות.
האיש עם הפס הכחול פנה אל המפחיד עם הניבים
ואמר "היא רדפה אחרינו לפה כל הדרך, זכית בארוחה כפולה" ויצא מהחדר
האישה זזה חלושות ואמרה כמעט בחוסר קול " אל תפגע בה!" זיהיתי את הקול הזה אני יזהה אותו בכל מקום זאת הייתה אמא שלי
המפחיד עם הניבים רק צחק ואמר "טוב אז אני אתחיל איתך" הוא גיחך שוב ואז במהירות על הוא נעץ את הניבים שלו בתוך הגרון שלה
התחלתי לצרוח והפעם הצלחתי הרגשתי יד נוגעת בכתפי ושמעתי "קומי אמבר את שוב חולמת"
פקחתי את עיני ואמא ואבא שלי היו לידי ישר חיבקץי את אמא שלי היא החזירה לי חיבוק ושאלה בקול מודאג "מתי הסיוטים האלה יגמרו?!"