זאב מוזהב (פרק שמיני-לעשות צעד)

פרק שמני- לעשות צעד

היא קפאה מקור, אפילו לא מבינה איפה היא, אבל היא הרגישה כאילו שכבה בגוש קרח. איפה אני? תהתה מאיה, היא פקחה את עיניה, היא שכבה בשלג כשכל גופה מלא בדם. היא הסתובב, מחפשת איפה נפגע, אבל אפילו הצלקות שהיו לה מהנשיכה ההיא מלפני שבועיים נעלמו. היא הביטה בעצמה וחיבקה את גופה במבוכה, היא הייתה עירומה, לא מבינה מה עבר עליה, היא התחילה להיזכר בדמות ההיא, היא התחילה לפחד ממה שהוא עשה לה. אבל אז היא שמע צליל הליכות מאחוריה, היא הסתתרה מהר. זאת הייתה מקילה, היא החזיקה תיק בידה והביטה ישירות במאיה שהתחבאה מאחורי העצים.

"מאיה, קחי את זה…" אמרה וזרקה לעברה תיק מלא בבגדים. "מה קרה לי?" שאלה מאיה אך מקילה פשוט הזיז האת ראשה לביטול. היא לבשה את החולצה הגדולה על גופה ומכנס קצר אפילו בלי לחשוב והרגישה שגופה רועד. "אסור לי לעזור לך, אני מצטערת…" אמרה מקילה והתכוונה ללכת אבל מאיה תפסה אותה, "תני לי לפחות הסבר, אתמול הייתי בבית שלי ואז התעלפתי ואני כאן. מה קרה לי? אני כולי בדם!" מאיה צעקה, היא הרגישה שהכול לא בסדר ופתאום היא הבינה, היו כמה אנשים שם, הם פשוט הסתתרו כך שמאיה לא הבחינה בהם. ג'קסון בלעה את רוקו ויצא בפה פתוח, כאילו התכוון להגיד משהו. "מה לעזאזל קורה כאן?" שאלה מאיה הולכת לאחור. "תירגעי, אני יכול להסביר הכול, אבל קודם בואי אתנו." אמר לעברה ג'קסון מראה את שתי ידיו כאילו מראה לה שהוא חסר נשק. מאיה הנהנה, מביטה במקילה שצייתה ללא קול והתחילה ללכת.
***
הם הלכו כמה דקות עד שהגיעו לבית ענק ומפואר במרכז היער. היו שם חמישה בנים שהיו שייכים לחברה של ג'קסון, הם נראו רציניים כאילו תפסו את מאיה כשודדת או רוצחת. מאיה הסיטה את מבטה לאחור, כאילו זממה תוכנת בריחה אבל מהר מאוד הבחינה במבט של מקילה שבחן אותה וגרם למאיה לעצור את נשימותיה. ג'קסון פתח את הדלת והכל הבנים התחילו לחגוג בכניסתם הביתה. מאיה עצרה, מרגישה קצת אי נוחות כי מקילה הסתובבה והלכה.

"כנסי," לחש לעברה ג'קסון ומאיה בלעה את רוקה ונכנסה לבית. הבית היה ענק, בערך שלוש קומות עם קירות חצי מחוספסים ואפורים. הרצפה הייתה חלקה לחלוטין בצבע לבן, כשספה לבנה מעור הייתה במרכז החדר והמון אוכל בשולחן בחדר האוכל. "אם את רוצה את יכולה להיכנס להתקלח." רמז לה ג'קסון, הוא הביא לה תיק והוציא מגבת מאיזה ארון שהיה בסלון. "המקלחת היא בהמשך המסדרון בצד ימין." אמר לה והיא אפילו לא הבינה מה הולך שם אבל ידיה ושיערה היו דביקים מדם והיא הרגישה רע עם עצמה בכל רגע שרק הייתה שם. הוא ראה אותה? חששה בליבה כשהתחילה לפחד עוד ועוד ועצרה לרגע. "אל תדאגי, אנחנו לא נציץ לך. "אמר נער בלונדיני בחצי חיוך נבזי. מאיה בלעה את רוקה והלכה מקלחת ללא מילים, היא הרגישה מלוכלכת כל כך, והם לא נתנו לה להרגיש טוב יותר.

היא פתחה את המים, כל המים אשר עברו על גופה נצבעו באדום, היא הרגישה שליבה פועם מהר יותר, היא פחדה. הביטה בידיה, הן לא היו מלאות בצלקות מהציפורניים שלה, כל צלקת אפשרית שהייתה על גופה נעלמה ושיערה ארך פי שניים. זה היה מוזר, היא תמיד דאגה להאריך את שיערה אבל הוא אף פעם לא ארך מהר ועכשיו במספר שבועות הוא ארך פי שתיים מהאורך הנורמלי שלו. משהו שרט אותה, היא הביט בידיה, הציפורניים שלה ארכו ונהיו מחודדות ושחורות. ליבה פעם חזק יותר. היא יצא מהמקלחת, כשמים נטפו על רצפה היא הביטה על עצמה במראה, עיניה היו אדומות, והיו לה ניבים. צעקה יצאה מגרונה. "מה קרה?!" ג'קסון צעק ומאיה עטפה את עצמה במגבת מהר. "צא מכאן!" אמרה מהר לא מבינה מה הולך אתה. ליבה פעם כל כך מהר, היא פחדה, היא הרגישה שכל העולם מסתובב וראשה הסתחרר יותר חזק. "מאיה תירגעי," אמר ג'קסון הוא החזיק את ידיה והיא הרגישה שליבה פעם יותר מהר. "רעיון לא טוב," לחש לעצמו ומאיה נשמה מהר יותר. "תירגעי," לחש לעברה ועכשיו מאיה ראתה שעיניו נהיו גם אדומות, כמה מהחברים שלו הגיעו מהצד והתחיל להתלחשש, מאיה שמעה את הלחשושים שלהם. 'קרב אלפות?' אמר אחד, השני צחק ואמר: 'הג'ינג'ים האלה עצבנם מעניין איזה צורה היא תקבל!'
"על מה הם מדברים?" שאלה מאיה וג'קסון לרגע הביט בהם. "לכו מכאן!" צעק לעברם והם ברחו לסלון. "מאיה, תסתכלי עלי, הכול בסדר." הרגיע אותה ג'קסון היא הביטה בעיניו, הן היו אדומות ולאט לאט נהיו כחולות בהירות כמו שזכרה אותן. " תתלבשי, אני יסביר לך הכול. רק תירגעי, אל תקשיבי לסתומים האלה, הם לא מבינים כלום." אמר לעברה והיא הביטה בציפורניה, הן חזרו לקודמתן. היא רעדה והתחילה לבכות, היא שנאה את עצמה, היא שנאה את העובדה שהיא בוכה, היא שנאה את העובדה שהיא לא מבינה מה הולך בגוף שלה. מה נשאר לה שהיא הייתה בטוחה לגביו?
"תירגעי." אמר לה ג'קסון הוא נשך את השפה התחתונה שלו, הסיט מבטו ממנה וסגר את הדלת נותן לה לפרוק את הפחדים שלה לבדה.
מאיה יצאה אחרי כמעט חצי שעה. היא לא ידעה של מי הבגדים אבל הם היו גדולים עליה, חולצה מכופתרת לבנה וג'ינס קרוע. "אפשר להגיד שהבגדים שלך לא בדיוק המידה שלה." העיר איזה נער, הוא היה שזוף וכנראה ממוצא אינדיאני. מאיה זכרה אותו היטב בתחילה בכיתה ט' הם למדו יותר חצי משיעורים המתוגברים ובתחילת כיתה י' הוא התחיל להסתובב עם ג'קסון ויצא מכל השיעורים המתוגברים. מאיה אף פעם לא הבינה למה הוא זרק את השיעורים המתוגברים בשביל להסתובב עם ג'קסון אבל עכשיו ליבה לא יכול שלא לפעום מהר יותר כשהוא לא היה בסביבה. "תהיו בשקט, ובכלל לכו אני לא רוצה שתהיו שם." כמה בנים התחילו לאכול איזה משהו שנראה כמו גלידה ופנקייקים הם הביטו בג'קסון כאילו הוא החליט להרוס להם איזה החלום. "לכו," לחש להם בשיא הרצינות, מאיה בלעה את רוקה, מרגישה כאילו הוא זומם משהו. היא התיישבה בקצה הספה והתכרבלה צמוד ככל האפשר למשענת הספה נושמת בכבדות.
"אני לא מתכוון לאנוס אותך או משהו, תירגעי." הודיע ג'קסון, ומאיה בלעה את רוקה. חבריו הלכו מהבית מקללים איזה 'שיט' קטן והולכים. "לא התכוונתי לזה אפילו. " לחשה מאיה ולא הצליחה להביט בו. "את שקרנית נוראית, הלב שלך פועם כמו משוגע." אמר ומאיה מביטה בו בעיניים מעט מבולבלות. "אני יסביר לך, רק לפני זה את צריכה לאמין לי." אמר ג'קסון, הוא התיישב מולה, עיניו נהיו אדומות כשהוא הביט בעיניה. "אני מאמינה בהארי פוטר, עוזר לך?" מאיה לא צחקה, אבל ג'קסון גיחך מעט, מנסה לתת לה להרגיש יותר בנוח. "אז באנשי זאב את מאמינה?" שאל ומאיה קווצה את מבטה. "זה כנראה כן, מה קרה?" מאיה לא הביטה בג'קסון, הזיכרון הזה של המשפחה שלה שרצה בטיול משפחתי, הזיכרון הזה של המשפחה שלה מנסה לברוח מבלי חיים שבגודל של כמעט שני מטרים, הזיכרון של אימא שלה שמעלה אותה על העץ וממשיכה לרוץ והצעקות שלה.
"אל תנסה לחשב שאני משוגעת." אמרה מאיה, זוכרת את עצמה אומרת לדוד שלה פני עשר שנים שראתה זאבים שטורפים את הוריה. "אני לא מנסה, מאיה את אשת זאב, לא סתם אשת זאב, את אלפא."