זיכרון – 7
התעוררתי על אחד העצים .. מכוסה עלים , ואז שמעתי צעדים וקולות דיבור ..
קפאתי במקום – לא זזתי … רק שומרי הממלכה הולכים בדרכי האלו .. ואנשי הממלכה עצמה ..
״ אתה בטוח ?? זה ממש לא הגיוני ״ רטן אחד הקולות
״ כן אני בטוח .. אף אחד לא יודע להילחם כמוה ״ הקול השני אמר
מה ? הם מדברים .. עליי ? לא לא לא לא – זו הזיה .. לא הגיוני .. זה אומר .. שכול זה לא היה חלום ?!
הסוס , העיינים האלו והלחימה הבלתי מוסברת .. זה אמיתי?!
״ אבל .. אני לא יודע ..׳זה נשמע הזוי .. איך אתה לא יודע שזו הייתה מתחזה ?! ״ רטן עוד פעם הקול השני ..
השיחה הזו לא עושה לי טוב .. אני רק נחלשת יותר ויותר עם כול מילה שאני שומעת ..
״ יש לה את האינסטינקט ״ אמר הקול השני בכעס ..
פתאום הם הפסיק לצעוד ..
לא. הם – הם … מתחת לעץ ! לעץ שלי !
אני אבודה ! זה לא קורא לי !
לא נשמתי .. לא זזתי במקום ..
פתאום קלטתי משהו – השיער שלי – הבלונדיני הרך ..
זהה לשלו !
פתאום הם הניפו חרבות – אל על ..
החרבות היו. כסופות נקיות ובוהקות ..
מדהימות ..
הם הניפו אותם לאוויר .. והחרבות הסתובבו
עד שהם נעצרו ..
לכייון העץ שלי.
תגובות (10)
איזה מגניב! היא יודעת להילחם והכל ולא זוכרת כלום!!
מעניין מה היא עוד תגלה! זה ממש מותח!!
מקווה שהפעם ההמשך יבוא מהר יותר ~מבט מאיים~ חחח
אמרתי שזה יבוא כול חמישה ^^
לא שמעתי!
ואם לא שמעתי אז…
לא אמרת!!
אה אהה!!
~זורקת עלייך שניצל~
כן אמרתי ! בסיפור של מחסום כתיבה ! אה הא ! זורקת עלייך שניצל
כתבת! זה משהו אחר!!
לא אמרת!!
~מוציאה את התירס מהשניצל וצולפת בך~
אני אמרתי את זה בקול רם ! אה אה ! ~ זורקת עלייך גלוטן ~
יכול להיות! אבל לא שמעתי!!
~יורה עלייך חבורת…~
נעמי חכי חכי במבט מאיים ~
מחכה.
מחכה..
מסתכלת בשעון…
מוזיקת רקע מעצבנת…
"נו כמה זמן??"
נוו תמשיכי כבר