חיים חדשים -הקלטה ראשונה חלק 2

אתם קברתם אותי.
שמעתי את אמא בוכה ואת אבא צועק,אתה ניסתה להרגיעה,לעזור,שום דבר לא אועיל הכאב שלהם היה גדול מידי.
אני רציתי לצרוח שאני חי,שאני כאן,שומע הכל,רציתי שתדעו שאני מצטער.לא הצלחתי להוציא מילה מיפי……………………….(הפסקתי לרגע לדבר,למרות כל הזמן שעבר,עדיין קשה לי לדבר על זה)
חשוב לי שתדע,אני מצטער,באמת שאני מצטער.רציתי לצאת משם,אבל לא יכולתי,הייתי צמא.
אחרי כמה שעות,שהיה כבר שקט בחוץ.ניסתי לחפור לעצמי דרך לבחוץ.
בסופו של דבר הצלחתי,יצאתי מהקבר של עצמי.
אבל הצמא רק גבר,הכאב הלך והתחזק,אני זוכר שהתחלתי ללכת,להתרחק כמה שיותר מבית הקברות,הייתה רוח חזקה באותו הלילה אך אני לא הרגשתי קור.
אחרי כמה דקות של הליכה שמעתי רעשים,בכי.ילדה קטנה נפלה על המדרכה ירד לה דם,אמא שלה ניסתה להרגיעה אותה.
ואני,אני השתגעתי מריחו של הדם.היה לו ריח משכר.כל כך טוב,כל כך עשיר ומתוק,הייתי חייב לטעום ממנו.התקרבתי אל הילדה ."אתה יכול לעזור לנו?" שאלה האם.
"בטח"אמרתי לה,אני זוכר שחייכתי והדפתי אותה מעל הילדה,האמא איבדה את הכרתה ואני רכנתי מעל הילדה,אני לא זוכר מדוע עשיתי את זה,אבל הצמדתי את פי לצווארה ולחצתי,הרגשתי גל חום עובר בגופי,מפי עד רגליי,לחצתי חזק יותר ומצצתי,הטעם היה נפלא,….עדיף שאני המשיך…המחשבה על זה גורמת לי לרצות דם.
הילדה מתה בסופו של דבר,אני רוקנתי אותה עד הטיפה האחרונה,אבל הכאב לא נגמר,אחרי שסיימתי עם הילדה עברתי לאמא עד שסיימתי גם אתה.
למחרת,כשהכאב נרגע ונזכרתי מה עשיתי,איך רצחתי ילדה קטנה,ואיך אחר כך נפטרתי גם מהאמא,זה שיגעה אותי,הרגשתי רע עד שרציתי להרוג את עצמי.
החלטתי להתאבד,קניתי אקדח ויריתי בעצמי.לא קרה דבר,אפילו לא שריטה.אחר כך עליתי על גג של בניין גבוהה וקפצתי,ושוב יצאתי ללא פגע.יום לאחר מכן קניתי רעל אך גם הפעם כלום לא קרה.
התחלתי להרגיש שוב את הצמא,הכאב החד הזה בוורידים,בגרון,בשיניים.
ואז נפל לי האסימון,אתה מבין,אם אני לא אשתה אני אמות.זה מה שחשבתי,אך ככול שהצמא גבר,הרצון שלי להרוג גבר,לא יכולתי יותר להתאפק,הרגשתי כמו חייה,הייתי חיה.הפעם הקרבן שלי היה איזה הומלס מסכן שפגשתי בסמטה…….אתה בטח ממש מזועזע ממני…אה אחי…מי היה מאמין שאני יכול לעשות דבר כזה….אתה שואל את עצמך מה עשיתי?..אם כן אז אני אגיד לך (האמת שגם אם אתה לא שואל אני אגיד לך מה עשיתי…אתה בכלל מקשיב להקלטה? טוב זה לא משנה אני ממשיך) אז זה מה שעשיתי: ברחתי,עברתי לגור ביער,ניזונתי מדם של חיות,זה לא הרווה את צימאוני אבל זה הרגיעה אותי. במשך שמונה שנים חייתי (אם אפשר לקרוא לזה חיים) ככה,עד ש………המשך יבוא :)