חלום של קיץ חורף / 1 -הצצה

כל עולמי נסגר עלי
הכל הפך לחושך מוחלט, עד שפתאום הבזק אור אדיר סנוור את פני כאילו מנסה להפך אותי לעיוורת
עצמתי את עייני, מנסה להתעלם מהאור שחדר מבעד לריסי הארוכים.

גופי נחבט על אדמה קשה והתגלגל במורד ירידה תלולה, עד שנעצר על ידי פרח ענקי שמעולם כמותו לא ראיתי.
"אי-איפה אני?" שאלתי בלחש, רעדתי מעט, אף שהשמים היו -וורודים?!
איזה מן מקום זה?!
"שלום!" קול נשמע מעלי, מרוב בהלה נפלתי על ישבני.
הרמתי את ראשי אל עבר הפרח שעצר אותי, חיוך הופיע על אבקניו ולו זוג עיניים.
"את בטח שרון," היא אמרה, "מאין יודעת את שמי?" שאלתי בחשש, "הרי ציפינו לך!" היא אמר והרימה את עלי הכותרת שלה לכיוון השמים, פעמונים נשמעו ועשרות סוסים הופיעו לפתע ועליהם רוכבים.
"היא הגיע?" אחד מהרוכבים קפץ על הקרקע מסוסו, הוא נראה כמו המנהיג שלהם, שערו בלונדיני עם פסי זהב, עיניו חומות וטהורות, שפתיו הדקות נמתחו על פניו כאשר הושיט לי את ידו, "פרד, ואת?" הוא שאל ותפסתי בידו, הוא עזר לי להתרומם מן הקרקע, "שרון…" מלמלתי בביישנות, לפתע שמתי לב שאיני לבושה עוד בפיג'מת הלבבות שלי, אלא במכנס ג'ינס ארוך וצמוד וחולצה אדומה צמודה, שערי השחור אסוף בצמה ארוכה ולרגלי מגפיים ארוכים.
"זאת את…" פרד מלמל, וצעק "זאת היא!" הוא צעק וכל לוחמיו הריעו.
אך בי עלתה מחשבה אחת…
-מי זאת אני?!