חלומות- פרק 5

רייצ'ל התעסקה בציפורניים שלה, בעוד איידן הקשיב בצמא לסיפור שלי.
עברו יומיים מאז שפגשנו אותם, ואפילו לא הספקתי לספר חצי ממנו.
לאלו שפספסו, תקציר:
הייתי כלואה כל חיי במגדל. האנשים ששמרו עליי הם (קרוב למדיי) הרוצחים של ההורים שלי.
חיי בזבל. וכרגע, גם פשוטו כמשמעו. כדי להתחמק מהיצורים שרדפו אחרינו היינו צריכים להתחבא בפח.
לא נעים במיוחד.
"…..וכך הגענו כולנו לפה" סיימתי את דברי. טוב, הנה הביוגרפיה שלי מוכנה. לא שזה מעניין מישהו.
"סוגוי!" איידן אמר כמעט בלחישה.
"סלח לי?" נטליה דיברה בפעם הראשונה במשך יום שלם.
"יפנית" אמרה רייצ'ל.
"אתם חתיכת משפחה בלתי מובנת בעליל." התערב וויל.
"הוא דובר יפנית. זה קורה לו לפעמים שהוא עובר לשפה אחרת" אחותו הסבירה.
"במילים אחרות, זה אומר מדהים… מצטער" איידן התנצל, ושפשף את עורפו.
איך הגעתי למצב שבו החברים שלי הם יצורים על-טבעיים, אחת מהן חצי חתולה, השני גאון, השלישית… בעיקר אדישה, והרביעי דובר יפנית?
מחכה לי מסע ארוך מאוד…..