חמישה ילדים ודבר (עדיין פתוחה להצעות בקשר לשם )פרק 1

~צ'אס ~

את המקום שעליו צ'אס המד ללכת ,הוא הכיר יותר מידי מקרוב .
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלו בריתוק .
הטלפון שלו צלצל .
"אחי איפה אתה? המשחק עומד להתחיל " נשמע קולו המקוטע של ג'יימי שמישה להתגבר על הרעש שמסביב .
"אני לא יכול שוב נתקעתי " אמר צ'אס .
הוא חיקה למשק הזה בקוצר רוח מתחילת העונה אבל המורה שלו לצרפתית הייתה חייבת לעצבן אותו דווקא היום .
"אני מבין .אני אשתדל לצלם לך את הכל " אמר ג'יימי .
אבל זה לא אותו דבר ,חשב צ'אס בליבו בקדרות .
הוא ירד במורד גרם המדרגות שהוביל אל המרתף ,אל חדר הריתוק .
בדרך הוא ראה את התלמידים החנונים של בית הספר כל המועדונים שלהם היו בעולם התחתון ,כך כינו התלמידים את המקום שהציג הכל חוץ מספורט .
כן זה נכון צ'אס היה ספורטאי .הוא אהב כדורסל . אבל היום המנהל לא הסכים לוותר לו כמו שקרא מידי יום מתחילת השנה .
"מה יהיה הסוף צ'אס אתה יודע שאתה חלק חשוב בקבוצה אבל אני לא יכול לוותר לך בכל פעם שאתה מסתבך " צ'אס הביט במנהל ,פניו היו חתומות .
"תן לי עד הזדמנות אחרונה " התחנן צ'אס .
"אני מצטער הפעם הגזמת " אמר המנהל ובכך סגר את השיחה .
צ'אס חשב על אחיו שהבטיח לבוא ולראות את המשחק . עכשיו וויל יתאכזב .
עד בן אדם שיהיה מאוכזב ממנו .
צ'אס המשיך לרדת עד ועד . הוא ראה את חברי מערכת העיתון ואת מועדון השחמט הוא לא הביט באף אחד מהילדים שהיו בסביבתו . הוא ידע שהם לא מחבבים אותו בגלל שתקציב הספורט לוקח את התקציב של שאר המועדונים .
הוא ידע שהמנהל נותן יחס מיוחד לכל הספורטאים ולא במיוחד .הוא גם ידה שזה לא הוגן כלפי התלמידים האחרים . אבל מה תלמיד בודד יכול לעשות ,ילד אחד לא יכול לכולל את השינוי ששמונים אחוז מבית הספר לא הצליח .
צ'אס הגיעה לקומה האחרונה מתחת לפני בית הספר שם נותר לו להמשיך ללכת במורד המסדרון . שם כבר לא היה שום מועדונים כי האוויר היה חנוק ולא היה מזגן .
שם בקצה המסדרון הייתה דלת צ'אס פתח אותה .