חצי אחד לא יוכל לחיות בלי האחר
פרק 5:
"היי ג'יין" אמרו בלחישה ולטפו לי את הראש,
"מה שלומך?" – למה הם מדברים אלי כאילו אני עם סוג של פיגור?
"הכל בסדר" אמרתי בנימת שאלה,
הם הנהנו ואמא שלי התחילה להתרגש ולדמוע,
יופי אמא יופי..
——-
הגענו הביתה והושיבו אותי על הספה,בהיתי בהם והם בהו בי, מה יש להם? סך הכל נפלתי במדרגות..
"את רוצה שנלווה אותך לחדר שלך?" שאל אבא שלי,
"אה..טוב"
עלינו שנינו למעלה וברגע שהתיישבתי על המיטה שלי, נרדמתי..
וחלמתי על טדי ועל ביטלי, ועל טוראלי וראלה ועל ג'יימס ומדיסון..
איך השארתי אותם מאחור? ואני הכי מצטערת על אריול שדאג לי ואני חמקתי לו מתחת לאף..
"זאת לא אשמתך ג'יין" אמרו אריול וטדי בחלום,
"זאת כן אשמתי" התחלתי לרוץ לכיוונם בחלום וחיבקתי את שניהם, כאב לי הראש בצורה לא נורמאלית..
הסתכלתי על טדי, כואב לי בלעדיו..אני מרגישה כאילו הלב שלי נהיה קר וקפוא יותר, יום אחרי יום כשאני בלעדיו..כאילו אנחנו מחוברים.. והקשר נשבר..
ואז הסתכלתי על אריול שגרם ללב שלי להנמס, בדיוק כמו טדי..
אריול חייך אלי חיוך שובב, וטדי חיבק אותי ואז התעוררתי..
שמתי לב שכבר יש חושך בחוץ והשעה היא שלוש לפנות בוקר..
לא הרגשתי עייפות, כלל וכלל לא.
אז פתחתי ספר שהיה בשידת הספרים שלי,
"-מיתולוגיה יוונית-בריאת האדם-"
היו כמה וכמה פרקים שקראתי על אנשים שאבדו בים כדי למצוא את סוד האנושות,
אלים שרבו וגרמו לכאוס על כל חיי האדם,
ואז נתקלתי בקטע קצרצר שנכתב בכתב יד על הכריכה האחורית של הספר..
"….זאוס אל השמיים יצר בני אדם עם שני ראשים, ארבע ידיים וארבע רגליים,
בני האדם התקיימו כך זמן מה עד שחצי אחד התחיל להתאהב באחר, חצי אחד התחיל לריב עם האחר, חצי אחד הרג חצי אחר וכך שני החצאים לא יכלו להתקיים..
לכן זאוס החליט להפריד את שני הנשמות לשני גופים שונים, עם ראש אחד, שתי ידיים ושתי רגליים ובכל ימי קיומם תמיד יחפשו את החצי שהופרד מהם.."
זה ממש לא עזר לי להעביר את הזמן..אם כבר זה ממש דיכא אותי, עוד יותר מן המצב הרעוע נפשית שאני נמצאת בו..
נשכבתי על הגב ובהיתי בתקרה,
"מתי אני אחזור הביתה?"
תגובות (0)