חריגות פרק 1

פרק 1 הגילוי
הוא מביט בה כאילו הוא האריה והיא הטרף. הוא מתקרב לקבוצת בנות שישבות בבית הקפה. הן מביטות בו מתלחששות ומצחקקות. רק הנערה עליה הוא מביט בעלת השער השחור ועיניים בגוון ירו כחול כים לא מתרגשת ממה שקורה.
"שלום עלמותיי. אני חדש כאן בעיירה שלכם האם אוכל לגנוב אחת ממכן בשביל שתראה לי את הדרך?" הוא שואל. הן כולן מחייכות ומסמיכות. גבר שניראה עשיר לפי החליפה שלבש ונאה בא לעיירה שלהן? בטח משהו מעניין עומד ליקרות. הן חשבו לעצמן.
"לאן את צריך?" הנערה שבה נעץ את מבטו שאלה. הוא מחייך שמח לתגובת של הנערה.
"מה שמך עלמתי?" הוא שואל אותה בקול מפתה שגורם לה להסמיק,ולכול שאר יושבות השולחן לצחקק.
"סברינה ג'ונסון." היא אומרת במבוכה קלה.
"סברינה יקירתי תוכלי לעזור לי?" הוא שואל אותה בטון מפתה וחיוך כובש. כול יושבות השולחן נמסו מהחיוך הכובש. היא מביטה בו לרגע על שערו הבלונדיני ועניו הירוקות.
"אני מצטערת. אני לא יכול לבוא איתך." היא אומרת וקמה מהשולחן. הוא מתקרב אליה.
"אני צרכה ללכת עכשיו אחותי כאן." היא אומרת ומביטה לכיוון ג'ואנה שיצאה מהחנות באותו רגע בתאום מושלם. ג'ואנה מתחילה ללכת לכיוון השולחן. סברינה יודעת שאין לה הרבה זמן כי אחותה תתיישב בשולחן ותחשוף את השקר שלה.
"סברינה היה נעים להכיר אותך." הוא אומר ומחייך הוא מרים את ידה ומנשק אותה קלות. "אני בטוח שהגורל יזמן לנו עוד פגישה. סברינה ג'ונסון." הוא אומר ומחייך. היא בוהה בו כמה רגעים. משהו בו מאוד מוכר לה אבל היא לא ממש מצליחה לשגל לעצמה מושג למה הוא מוכר לה.
"להתראות." סברינה אומת בנימוס והולכת מהירות לג'ואנה. היא תופסת את ידה בעדינות ומושכת אותה משם במהירות.
"סברינה למה את לוקחת אותי? לא הספקתי לשבת איתן." ג'ואנה שואלת את סברינה בכעס קל. אבל סברינה לא מסבירה. "זה בגלל הבחור הזה?" ג'ואנה שואלת את סברינה ומחייכת חיוך רכלני. עיניה הדבשיות נצצו כשהבינה שהגיע אל הסיבה.
"כן." סברינה מסננת בשקט. היא לא רוצה לדבר אל זה. די ברור שהיא מרגישה מובכת מאוד.
"את יודעת. זה שאת מאורסת לא אומר שאת לא יכולה לדבר אם גברים אחרים." ג'ואנה אומרת וצוחקת. את סברינה זה לא ממש מצחיק. זה רק גורם לה להיות יותר מבוכת.
"את יודעת כמה אנשים רכלנים." סברינה עצרה מללכת והשפילה מבטה לרצפה.
"את מפחדת שמישהו יומר לאבא נכון?" ג'ואנה שאלה בשקט את סברינה. היא הנהנה לחיוב.
"טוב בואי הביתה." ג'ואנה אמרה וחיבקה את סברינה.

היא שוקעת לתוך האמבט. המים מחסים את פניה. היא אוהבת את ההרגשה הזו כשהיא מתחת למים. היא מנותקת מהעולם. היא לא צרכה לדאוג לשום דבר. היא מרימה את ראש חזרה החוצה כי האוויר ניגמר לה. היא מביטה בשמלה שתלויה על הדלת. היא לא רוצה ללכת לנשף הזה. היא מוצאת אותו חסר חשיבות ואדיוטי אבל היא חייבת ללכת. בשביל אבא שלה והארוס שלה. החדש הזה שנפל עליה ככה פתאום. היא לא פגשה אותו פעמים רבות. זה שידוך שאבא שלה סידר לה. הוא עובד עם אבא שלה. הוא נחשב למדען מכשר ומבטיח מאוד. זה לפחות מה שאבא שלה אומר. היא יוצאת מהאמבטיה היא לא רוצה לאחר. היא מתנגבת עד שהיא יבשה לגמרה. היא לובשת את השמלה ומסדרת את השער שלה. היא מתאפרת קצת ויוצאת מהחדר שלה. היא הולכת לאולם האירועים הגיעו כבר כמה אנשים גם הארוס שלה בין השאר. הוא מבחין בה היא יודעת שאין לה איך להתחמק מהפגישה הזו.
"את ניראה נפלא." הוא אומר ומחייך אליה. הוא לא ניראה רע. האמת הוא ניראה טוב גבוה חסון בעל עיניים כחולות בוהקות ושער שתני. העובדה שמפריעה לה בו היא העובדה שהיא לא ממש מכירה אותו מעולם לא באמת דיברה איתו.
"תודה." היא עונה בנימוס. "גם אתה ניראה נפלא ריין." היא עונה בנימוס וחיוך.
האולם מתמלא לאט,לאט בהרבה אנשים. סברינה מנסה לפלס לעצמה דרך לשולחן שעמוס במשקעות. "סברינה." היא שומעת מישהו לוחש. היא מסובבת את ראשה לכיוון הקול. היא רואה את אותו הבחור המסתורי מהבוקר. "ידעתי שעוד ניפגש." הוא אמור ומחייך.
"אתה ממש רואה את הנולד." היא אומרת באופן סרקסטי. הוא צוחק. היא מרוצה מעצמה שהצליחה להצחיק אותו. "אני מנחשת שבאופן אירוני חיפשת את הבית שלי." היא אומרת ומחייכת.
"ראית איך החיים מלאים בצרופי מקרים?" הוא אומר וצחוק. הוא בן אדם מאוד מרשים,כמאת ואי אפשר להתעלם מהנכחות שלו.
"אז למה אתה כאן?" סברינה שואלת מנימוס. היא מנחשת שהוא כאן בשביל עסקים עם המשפחה שלה.
"למחקר החדש של אבא שלך." הוא עונה לסברינה. אבל סברינה נהיית מבולבלת. היא לא מכירה שום מחקר חדש. אבא שלה בדרך כלל מספר אל המחקרים שלו.
"כמטיב ידיעתי לא קיים אחד." סברינה עונה בנימוס.
"הוא קרוב,קורב מאוד." הוא אומר ומחייך לעבר סברינה. מה שמבלבל אותה יותר ויותר.
"סליחה אבל מי אתה אדוני? מעולם לא אמרתה לי את שמך." סברינה אומרת ומביטה בסקרנות אל הגבר המסתורי שפגשה היום בבוקר.
"זה לא נחוץ. תישמרי אל אחותך הקטנה היא עומד להיחשף." הוא אומר לשמור אל אחותי? סברינה תוהה לשם מה הוא אמר את זה.
"להיחשף?" היא שואלת מבולבלת. השיחה הזו מבלבלת אותה מאוד. היא יודעת שיש דברים מאחורי מה שהוא אומר,יותר מדי דברים מאחורי דבריו. מחיאות כפיים של הקהל השיחו את דעתה. מבטה פונה אל הבמה. היא רואה שאבא שלה עולה על מדרגות בדרך לבמה. היא רואה את הרגל של אבא שלה כושלת ומחליקה אחורה.
"אבא!" ג'ואנה צועקת ועושה תנועה משונה עם היד. ניראה כאילו באזור רגלו של אביה הזמן לא זז. ג'ואנה לא מבינה אך זה קרה או מה עשתה. התנועה באה לה בכזו טבעיות אבל היא יודעת שזה לא משהו נורמאלי. ממש לא משהו טבעי,הכי רחוק מטבעי.
"תצילי אותה." סברינה שומעת לחישה. היא מנסה למצוא את הגבר המסתורי מהבוקר. אבל היא לא מוצאת אותו. היא רק יכולה עכשיו לנחש מה יקרה לאחותה. היא יודעת שאחותה חייבת לברוח.
"ג'ואנה!" סברינה צועקת ומפלסת את דרכה אליה. ג'ואנה מביטה בידה בפלא מנסה להבין מה עשתה. אבל אז היד נמשחת אחורה על ידיה סברינה.
"ג'ואנה?" אבא שלהם ירד מהמדרגות סברינה יודעת שאליהן לצאת עכשיו מהאולם. היא דוחפת את האנשים המומים. כשהן יוצאות מהאולם סברינה מתחילה לרוץ וג'ואנה המומה אחריה.
"לאן את לוקחת אותי?" היא שואלת אותה. היא עוד לא הצליחה להבין את מה שעתה.
"סברינה תחזרי לכאן עכשיו!" ריין צועק מהכניסה לאולם. הוא מתחיל לרוצה אחריהן. סברינה עוצר ומביטה בו פתאום משהו בלתי ניראה עודף את גופו של ריין אחורה. סברינה מושכת את אחותה להמשיך לרוץ.
הן יוצאות מהבית. סברינה נועלת את הדלת הכניסה.
"לכי! תברחי! למקום רחוק מכאן!"סברינה צועקת על ג'ואנה.
"למה?" ג'ואנה שואלת מבולבלת. היא מתחילה להרגיש חנק בגרון.
"הם יפגעו בך אם תישארי. רוצי!" סברינה צורחת על ג'ואנה. היא יכולה לשמוע את האנשים רצים בתוך הבית.
"בואי איתי. את כמוני. בך הם לא יפגעו?" ג'ואנה שואלת את סברינה. היא לא רוצה ללכת לבד והיא לא רוצה שאחותה תיפגע.
"אני רק יעכב אותם בשביל שתוכלי לברוח רחוק יותר. אני יכולה להתמודד איתם." סברינה מנסה להסביר לג'ואנה בשביל לזרז אותה. היא בטוח שהיא תצליח להתעמת איתם. אבל אחותה הקטנה היא יותר מדי שברירית ורגישה בשביל זה.
"סברינה בבקשה!" ג'ואנה צועקת על סברינה כשהדמעות מתחילות לזלוג לה המעיינים. היא מרגישה שהיא לא יכולה לנשום.
"את רוצה ששנינו ניתפס? שכול המאמץ הזה היה לחינם?" סברינה צועקת על ג'ואנה.
"לא אני-" סברינה רצה אל ג'ואנה ומחבקת אותה. היא לא נותנת לה להשלים את המשפט.
"אז תיברחי!" סברינה מפצירה בה. ג'ואנה מהנהנת כאות הבנה. היא מתנתקת מהחיבוק של אחותה הגדולה. "וג'ואנה אל תסתכלי לאחור." סברינה אומרת.
"ביי סברינה ניפגש בקרוב." ג'ואנה אומרת במין תמימות ילדותית. היא רוצה להאמין שהיא תיראה את אחותה שוב. ג'ואנה מתחילה לרוץ. סברינה שומעת מחיאות כפיים. היא מסתובבת לכיוון הקול. היא ראוה את הבחור המסתורי מהבוקר.
"מי אתה?!" היא צרחה אליו. היא מרגישה כאילו הכול קרה בגללו. אילו היא לא הייתה פוגשת אותו בבוקר שום דבר מזה לא היה קורה.
"שמי לא משנה לך וגם לא פועלי. לא משנה איך אני מריח,ניראה,מדבר,מרגיש מה שבאמת מעניין אותך הוא מה אני. כי ברגע שתדעי דעתך תהיה נחרצת לגבי." הוא אומר באדישות כשהוא מביט לתוך עיניה של סברינה.
"מה אתה?" היא שואלת בלחש אטית.
"שד." הוא עונה לה היא נכנסת לשוק. הוא נעלם לנגד עיניה היא רוצה לשחרר צרחה אבל היא לא יכולה. משהוא עוצר אותה.
הדלת לבית נפרצת וריין תופס את סברינה. כמה בחורים רצים לכיוון שבו ג'ואנה רצה. סברינה מביטה בהם באותו מבט שבו הביטה בריין. הם נעדפים אחורה. ריין מנסה להסתיר את עיניה של סברינה אבל הוא לא מצליח.
"אין צורך. ג'ואנה עוד תחזור." אביהם של סברינה וג'ואנה אומר.כשהוא מביט לכיוון בו נמלטה ביתו ג'ואנה מימנו. הוא מביט עד שהחשכה עוצרת את ראייתו.