חשבתי שנכשלתי-פרק 1

קרקע.
אני לא נכשלתי! הגעתי לאן שהוא, 'אבל לאן?' חשבתי.
"היירן. את הגעת להיירן." קול אמר מאחריי והקפיץ אותי ממקומי.
האיש שדיבר היה תכול עיניים, ובעל זקן לבנבן- גילו נראה כבן 70, עורו מלא צלקות היה, ולגופו לבש גלימה כחולה מהודרת, אך נראה שנעשה בה שימוש רב.
"לאן? ואיך ידעת מה חשבתי?" עניתי בנימת חשדנות.
"כמה פעמים צריך לחזור ילדה? הגעת להיירן, את רוצה שאאיית לך? ה-י-י-ר-ן! ואיך אני יודע? מדוע כולם שואלים זאת?! אני יודע כי זה מה שכולם חושבים!! אלא מה? אני קורא מחשבות? חלילה וחס! רשעים הם קוראי המחשבות הללו." ענה בכעס לתשובתי.
"קוראי מחשבות? מה אלו קוראי מחשבות?" שאלתי,
"גם את באה מהארצנים? בואי בורה קטנה, אסביר לך הכל," האיש הזקן ענה, וטון קולו נראה כאילו סיפר זאת אלפי פעמים.
" את הגעת להיירן, כפי שאמרתי" התחיל, "היירן היא המקום בין העולמות. כרגע את יצאת מהארצנים, הארץ הכי בורה וטיפשית שהכרתי עד כה!" אמר וחוסר סבלנות בקולו. "בכל מקרה, בהיירן נמצאים הפתחים ל-7 היקומים- היירן עצמה, הארצנים, כדור הארץ- חכמים הם אך אינם יודעים דבר, גן העדן- מקום מושלם, סניק- יקום פושעים!, טנייד- מקום נפלא! והלוייס- היקום למתחילים. למעשה, היירן היא היקום בו תגיעי לאחר סיום כל אחד מהעולמות. אני נולדתי כאן, בהיירן- לכן נועדתי להדריך. לאחר 50 שנות הדרכה, או כמובן, הרג\ רצח שלי יגרום לי ללכת לארץ הבאה, להלוייס. שם אני אלמד את כל מה שאני צריך לדעת על היקומים, ועל המסע בהם. תמיד היירן יהיה המעבר, גן העדן- יהיה הסוף, ואם לא- סנייק, הלוייס- התחנה השנייה, והארצנים, טנייד או כדור הארץ- היקומים הראשונים המשניים. יש גם מקרים בהם נולדים אנשים בהיירן, או בהלוייס- שם לומדים הכל כבר מההתחלה, ומדריכים שם. את עכשיו צריכה ללכת ל.. רגע כמה תחנות כבר עברת? אחד? טוב אז ל.. טנייד! טוב, אני מניח שהיית ממש טובה שם כלומר בארצנים, ממש נדיר שאחד מהבורים האלה הולך לטנייד, ממש מקום נופש- שם…"
'נהדר, אני מניחה' חשבתי 'אולי יהיה לי טוב' חיוך עלה על פניי,
"אם כך, אדוני, אפשר לדעת את שמך?" שאלתי.
"בוודאי! שמי הוא סם, ואני מדריך העולמות. קוללתי בלהישאר מדריך עולמות לנצח, אומנם זה חיסרון – אך גם בו יש יתרונות. אני יכול לדעת הכל על כל אחד, אלסי ווילד."
הפתעה. לזה לא ציפיתי.
,טוב אז.. סם. לאן ואיך אני צריכה ללכת?" שאלתי בהססנות. בזמן האחרון כל מה שאני אומרת הוא שאלה.
"כבר אמרתי לך, טיפשונת- את צריכה ללכת להלוייס, ואז לטנייד. ובואי, קחי את השקיק. תנשמי, את האבקה.. כן, ככה. עכשיו תצעקי 'הלוייס!' ואז.. כל מה שאת צריכה לעשות הוא לעבור 5 ימי לימוד, לא קשה, אני כבר אמרתי לך הכל, אבל עדיין יש עוד כמה דברים.." אמר ותוך כדי הושיט לי שקיק אדום, כשפתחתי אותו נגלתה לפניי אבקה ירקרקה- לבנה. נשמתי, משום מה האבקה לא צרבה באפיי, רק תחושת דגדוג ואז שאיבה. צעקתי; " הלוייס!" ואז כבר הרגשתי.
תמונות הופיעו לפניי, כל זיכרונותיי. תשובות לשאלות, כללי התנהגות ביקומים הבאים;
".. אין ללכת לאחד מהיקומים המשניים (כדור הארץ, הארצנים או טנייד) ללא אישור, אלא אם כן זה טנייד, או שזו ההוראה שלך לגשת אליו… עם כל כניסה ליקום אחר נא להירשם במזכירות.." מילים הופיעו לפניי…
'מזכירות? מה זה?' חשבתי.
עוד תשובה; מזכירות- משרד בו 'מנהלים את העניינים'
הבנתי.
עוד ועוד חוקים, שטויות, תשובות, שאלות. אי הבנה והבנה. הסבר על כל יקום, את זה כבר הבנתי, לפי מה שסם אמר לי, סנייק מקום נורא, כך גם הארצנים. לא מומלץ לאף אחד..
ופתאום, כמו משומקום, הופיעו על הצג צמד מילים. "סוף הסיור"
'כבר חמישה ימים?' חשבתי, ממש מהר, למרות שנדמה לאט…
ושוב, תחושת שאיבה, כמו במערבולת הסתחררתי סביב- סביב. ושוב חשכה.
חזרתי להיירן, וסם עמד מולי עם קערת אוכל.