טבע הדברים (יכול להשתנות)- הקדמה

הלנה רצה בסמטאות חשוכות ולא מוכרות לה. עיניה בהקו באימה תחת כמה פנסי רחוב בודדים שזעו עם הרוח הקרה שנשבה. היא הייתה לבושה בחצאית מרופטת בצבע חום ירקרק, ובחולצה בצבע לבן עם שרוכים בחלקה העליון שיצרו מחשוף נאה שהבליט את חזה. שיערה השחור התנופף מאחוריה והצליף בגבה בכל צעד שעברה.
"עצרי!" נשמעו צעקות מאחוריה, וצעדים מהירים הדהדו על מרצפות האבן החלקלקות.
הלנה נבהלה כל כך עד שכמעט הקיאה, אך היא נלחמה בעצמה והמשיכה לרוץ.
היא לא ידעה ממה היא בורחת, אך תחושת בטן חזקה אמרה לה שאסור לה לעצור, או שיהיה זה סופה. בחייה הקצרים היא למדה לסמוך על תחושות הבטן שלה, הן כבר ניבאו לה כמה פעמים על שעתיד לבוא.
היא ראתה את סוף הסמטה הארוכה כמה מטרים לפניה, וחיוך קטן חמק לפניה לפני שהספיקה לעצור בעדו, והיא הגבירה את מהירות ריצתה.
בבת אחת היא עצרה וכמעט נפלה קדימה.
דמות אפלה עמדה ביציאה מהסמטה והביטה בה העיניים בורקות. האיש עמד תחת פנס רחוב בודד, דבר שהצליל את פניו מאוד, אך היתיר לה לראות כמה גדל גוף האדם שעומד מולה.
הוא היה לבוש בגלימה שחורה שהסתירה את כל גופו, כולל את נעליו, תלתלים בצבע כהה השתלשלו מהברדס שהסתיר את פניו.
"הירח במרום זורח, אך הלפיד את השכול ינצח. זה הזמן לקרן שמש לחדור את השממה, להעלות את המים על גדותיהם, כי התפילה כבר נשמעה. האור את הנבחרת יאפוף, האדמה אותה תברך ברוך. זה זמנו של הטבע." אמר האיש ונעלם.
הלנה הסתנוורה ממקור לא ידוע. היא עצמה את עיניה בחוזקה, וכשפקחה אותן ראשה היה על הרצפה, ורגליה היו על המזרן בחדרה הקטן. היא הייתה עייפה יותר משהייתה אי פעם.
חלומותיה תמיד היו מוזרים, אך החלום הזה היה שונה מהשאר, כאילו ניבא לה את העתיד ולא היה סתם חלום.
קרן שמש יחידה חדרה בין הווילון עם הטלאים ופגעה במטבע כסוף שהיה על הרצפה הקרה. על צידו האחד של המטבע היה חרוט ירח, ועל צידו השני שמש.
היא לא הכירה את המטבע, והייתה בטוחה שלא ראתה אותו מעולם בביתה, אך היא לא ייחסה לזה משמעות. אביה תמיד הביא מזכרות מוזרות שמצא בחפירות הארכיאולוגיות שליד הכפר.