טדי הילד בעל השיער הכחול

פרק 1:
שפשפתי את עיניי למראה האורות המנצנצים, עקבתי אחריהם בצחוק מתגלגל שהאיר את כל היער,
לבסוף הגעתי למקום שנראה מיושב, הבתים היו חלקם על העצים וחלקם על האדמה, מה שבטוח כולם היו עשויים מסוג של עץ.
השמש כבר שקעה מחדש ואני הייתי תשושה מלעקוב אחר האורות הקטנים. בקצה העץ הכי גבוה היה ביתן אחד שנראה נטוש, טפסתי על העץ למעלה, למעלה,
פתחתי את דלת הביתן בשקט והצצתי פנימה לראות אם יש שם מישהו, המקום היה שומם.
וילונות לבנים אפורים היו קרועים ומחוברים לחלונות, כורסא מחוררת ושמיכה צהובה שנראתה עשויה מצמר, צלחת ועליה חתיכת לחם, דג ופרי לא מזוהה, הכל נראה טרי.

רצתי לכיוון הצלחת ואכלתי בתיאבון רב, אפשר לומר שנהנתי מכל ביס, לאחר הארוחה הרגשתי מלאת שובע ועייפה, התמקמתי על הכורסא, התכסיתי בשמיכה ונרדמתי..
—————————————-
פיהקתי פיהוק גדול, ופתחתי עיניים, התמתחתי וקמתי מן הכורסא שמעתי רעשים מן החדרים שעדיין לא נכנסתי אליהם בביתן, שמתי לב שהצלחת שלי התמלאה מחדש ולידה הייתה כרית.
"מישהו דואג לי" לחשתי לעצמי, "יש פה מישהו?" שאלתי בקול, לפתע הופיע מולי נער, חולצתו הייתה חומה ומלוכלכת, מכנסיים אפורים קרועים עד הברכיים, גבוה מאוד, לחיים ורדרדות, שפתיים דקות ושיער כחול, הוא התחיל להריח אותי,
"תתרחק!" אמרתי בהחלטיות והדפתי אותו מכתפי, "מי אתה?", הנער התיישב על הרצפה והתחיל לגרד את אוזנו עם רגלו,
הוא נעמד ואמר "שמי טדי", "אתה יכול לדבר?", "כן, כל אנשי הזאב יכולים לדבר, מה לא ידעת? מי את?", איש זאב? חשבתי לעצמי, איש זאב? "אה.." חבקתי את ידי, "אני לא יודעת מי אני, הגעתי לפה אתמול והייתי ממש עייפה אז נרדמתי פה על הכורסא, באמת כדי שאלך", התרחקתי מטדי הילד בעל השיער הכחול, ופניתי לכיוון הדלת שמובילה אל הסולם שמוביל אל השביל בתחתית העץ, טדי תפס בידי ושאל "את לא מכאן, נכון?", "אני לא יודעת מאיפה אני, מה שאני כן יודעת זה שבאתי מתוך היער בעקבות אורות קטנים ומנצנצים", עיניו של טדי התרחבו, "בואי" אמר בהתלהבות,
הוא הרים אותי על כתפו, בעטתי וצעקתי לעזרה,
בכל זאת אני נערה במצוקה, לא?
"אני לא חוטף אותך, תרגעי" אמר בזמן שליטף לי את השיער בזמן שהוריד אותי במורד הסולם, זה היה ממש נעים אבל מרגיז בו זמנית, מי הוא חושב שהוא?
"את צריכה לבוא אלי", "אליך?",
לבסוף הוא הוריד אותי לאחר קילומטרים שהוא סחב אותי על כתפו ולא התעייף בכלל,
ממולנו היה בית (עשוי מעץ-זה די צפוי, לא?), בלי דלת וחלונות מכוסים בוילונות לבנים, "את תשני פה, איתי", איתו? כל כך מהר?
"מחר את תפגשי את כולם", "כולם?" אמרתי מופתעת,
נכנסנו, הוא הכין לי מזרון קרוע שכל הנוצות שהיו בתוכו היו מפוזרות בכל החדר, כרית עם סימני נשיכה קטנים בפינות, שמיכה צהובה מצמר וקערת מים,
בבית חוץ מהחדר, היה סלון עם שתי כורסאות ומקרר ועוד חדר שינה בשביל טדי, זה לא נראה כאילו הוא מארח הרבה,
התיישבנו בסלון והוא הביא לי עוד כמה חולצות ושני זוגות מכנסיים משלו, חייכתי אליו, "אתה לא כל כך נורא כמו שחשבתי", הוא חייך קצת והתיישב מולי, "אז את זרה שבאה מתוך היער האפל, שיערה שחור עם עיניים חומות, רזה בצורה מפחידה ולא יודעת את שמה, לא רואים יצור כזה כל יום", הבעת פני השתנתה מחיוך לכעס, הוא ישיר מדי באופן מעצבן, הוא המשיך, "איך לקרוא לך? אם נגיד נכנס לצרה או משהו..", "אתה חושב שאני אשן פה ואכנס איתך לצרות?" שאלתי בעצבנות, "רק לעת עתה את לא מכירה את העולם הזה ובטח לא מודעת לסכנות פה", "המלאכית תשמור עליי!" אמרתי בצעקה, "מלאכית?" שאל, "כן, מלאכית, בוא לא נרחיב את זה עכשיו, אתה יכול לקרוא לי ג'יין",
"שלום לך ג'יין, הגיע הזמן לישון" הוא נישק אותי במצח והלך לחדרו וסגר את הדלת,
הסמקתי מבפנים, אך כעסתי מבחוץ, הלכתי לחדרי וטרקתי את הדלת לקול יללות, בטח טדי האיש זאב החמוד אבל המעצבן..
בלי שאפילו שמתי לב נרדמתי לשינה עמוקה שלוותה בנחירות.

———————
התעוררתי והתמתחתי, טדי ישב בקצה המזרון והסתכל עלי בסקרנות, "אף פעם לא ראיתי יצור שישן כל כך הרבה זמן, ג'יין", "טוב, אני אוהבת לישון", חייכתי אליו, "צריך לאכול וישר לצאת לדרך, בואי ג'יין", אמר ויצא מן החדר, התרגשתי לראות שזה לא חלום אבל התעצבנתי על כך שהוא לא מכבד את הפרטיות שלי, לקחתי אחת מחולצותיו הכחולות וגזרתי את מכנסיו האפורים הארוכים כי היה ממש חם בחוץ, יצאתי החוצה, וראיתי על הרצפה דג, פרי לא מזוהה וקערת מים, טדי בלס את האוכל בעוד שאני נוגסת נגיסות קטנות בפרי הטעים.