טרובדור פרק 6: "ת'ה צריך יד?"

סיון צלל למצולות העמוקים של החפיר, שערו הזהוב השתולל במים כברק. כל זיכרונותיו היטשטשו כשבועות אוויר קטנות יוצאות מפיו, סיון שמע קול. של פגיעת עצם כבד במים בקול חבוטה עמום, יד נשלחה עליו ומשכה אותו בחוזקה למעלה. סיון הרגיש חום ומגע מעקצץ של עשב על לחייו, סיון ניסה לנשום אך ג'ייק בלם את נשימתו במכה חזקה בבטן. סיון ירק את המים המתוקים שנשארו בפיו, "אתה פשוט משוגע, מטורף!!!" אמר גרים והתיישב על הרצפה. סיון היה חסר מילים "טוב כולנו ידענו שבזמן כלשהו הוא יצטרף אלינו…" סיון לקח את תיקו והרגיש שרק עורות החיות שכיסו אותו נרטבו, ולאותטו הצבוע בצבעי אדום וזהב נשארה יבשה כעלה בזמן הקיץ. סיון הרגיש הקלה גדולה וידו המגודלת של קייל תמכה בגבו כדי לאפשר לטרובדור לקום, לא נראתה הרבה התרחשות, "הנך יכול למות. הרעל שבזרועך יוכל לקטול אותך" לסיון מילים אלו היו כקליפת השום, הוא בין החיים, זה הרי מה שחשוב? לולא מזלו ישחק לו ככה בפעם הבאה שנמצא במצב של מוות, "המלך יכעס כאשר ישמע שברחת, זה יכול לפגוע בנו ובך!" הפטיר ריץ, סיון נע בחוסר מעש על הרצפה הירוקה. "לעזאזל אבירים וכבודם העצמי. איני יכול להישאר עוד כשנייה בחדרי. ריח המוות מריח שם" האבירים והטרובדור ניהלו דיון בנוגע למעשיו הנוראיים. לאפשרויות של החזרתו לטיפול, "אני נשבע שמי שמרים עלי אפילו חוד של קיסם. אני נשבע בחיי אמי שיקבל חץ בלב" אמר סיון והוציא את רובה הקשת שלו, העץ המקומר כמעט לא נפגם מהמים הצורבים. וקשר את לאותטו לגבו, סירק בידיו את שיערו והרגיש הרגשה משונה. אולי אכן לא יחזור מהרפתקה זו? ישאיר את שיריו ואת מורשתו לעולם בכדי אסון, סיון מלמל לעצמו שיר כדי שמצב רוחו ישתפר:
"היו פעם היה אביר"
"שליח האל, אציל"
"כל הבנות לידיו נפלו"
"מסיוורון חרבו אויביו נפלו"
"שיכר ולחם הוא שתה ואכל"
"היום האביר הוא אציל ללא מעש"
"שוכב על הכורסא וידו בקערה"
סיון צחקק לעצמו, שיר זה באמת מצחיק מאוד, "סיון, אתה תצא איתנו להרפתקה, אך אני לא בטוח איך המלך יגיב למשמע שאתה לא מטופל" אמר ריץ בטון חמוץ, "נראה לי שלמך יש דברים יותר חשובים לטפל בהם. "למרות שתצטרך להתאמץ יותר בגלל… היד" לסיון חזרה המחשבה על היד, וכאב חד פילח את ידו עוד פעם. הוא מעד על הרצפה וחרק שיניים. "בדיוק על זה אני מדבר" אמר ג'ייק והושיט לסיון יד משוריינת ברזל. "תה צריך יד?"