יהלום רדיואקטיבי (1)

אז צריך לקחת אבקת מגנזיום" שנינו הסתכלו לשנייה על האבקה הלבנה כסיד בתוך המבחנה. ראיתי את השתקפות פניי בה, ואת שערי הבלונדיני קלוע בצמה עבה.
"וגם את החומר הזה" הרמתי ביד שמאל את כוס הזכוכית שבה התאכסן החומר הירוק החלקלק שנראה כמו ג'לי. שפכתי אותו למבחנה אם האבקה.
"מה עוד?" שאל אותי מחייך, מעביר ידו בשיערו השחור-אפור שלו.
"לא יודעת, אתה הגאון בכימיה לא אני" אמרתי לו בקול מתחכם, מחייכת גם.
"צריך לטפטף 3 טיפות של הנוזל הכתום הזה, שאת כנראה לא יודעת את השם שלו" אמר במין זלזול מתגרה. עיניו הירוקות נצצו והוא הסתכל אל תוך עיניי שאחת כחולה והשנייה סגולה, במבט כזה 'חכי, חכי מה יקרה כאן'. חושבים שאני חולה באיזה מחלה ומפחדים להתקרב אליי, הם גם צועקים איכס, מגעילה ועוד. הבעת פניי השתנתה לעצובה אך טיפלתי בזה כמעט מיד. נתתי לו מכה קטנה בכתף. הוא הרכין את ראשו, על פניו הבעה נעלבת כמו של ילדים קטנים, עם חיוך מרוח על הפרצוף.
"לא מצחיק ראט, לא מצחיק" אמרתי רצינית ככול שיכולתי, ראשי כאב, כאילו הוא מתנפץ לאלפיי רסיסים, נותן לי הרגשה של כישלון.
"איה," אמר בעלבון, לא הצלחתי להתאפק ופרצתי בצחוק רועם. הוא גלגל עיניים,
"קייטל, תביאי לי בבקשה את המבחנה הזאת." אמר ראט, והצביע על מבחנה קטנה שבתוכה חומר ירקרק-אדמדם, ועליו מדבקה, שכתוב עליה: 'אזהרה, חומר ___' השאר היה מחוק, מישהו טישטש את זה בכוונה.
"אתה בטוח ראט? יש לי תחושת בטן לא טובה בקשר לבקבוקון הזה…" לחשתי, והבטן שלי באמת די כאבה בצורה מוזרה, אף פעם לא הרגשתי את זה לפני, ותמיד היו לי תחושות בטן לא טובות, זה היה אחרת. אולי בגלל כאב הראש, חשבתי. ושלחתי יד לעבר המבחנה בהיסוס.
"אני גאון הכימיה פה לא? את אמרת בכל זאת." צחקק, ולקח במהירות את הבקבוקון מהישג ידי. ובעדינות רבה, שפך את תכולתו אל הכלי שבו נמצאו שאר החומרים.
" ראט אתה בטוח? אני חושבת שעדיף שלא…" הוא העיף אצבע למעלה לאוויר ואז שם אותה על שפתיי הדביקות מגלוס ורדרד עדין.
"ששש קייטל, דיי אני יודע מה אני עושה." שוב התחושה המוזרה הזאת בבטן. התכווצתי, היא הייתה מעצבנת. הוא הוריד את האצבע שלו מפי, מבוכה השתררה בחדר. הוא הדליק כוהליה עם כוהל צבוע בכחול בתוכה וריח לא נעים של עשן ואש התפשט באוויר, רצתי לפתוח חלון, ופתאום הרגשתי שמישהו לופת את ידי בחוזקה.
"לא" אמר לי ראט וקטע את השתיקה. הייתי בטוחה שראיתי וריד יחיד מראשו מתנפח פתאום. נעמדתי במקום מהפחד. הוא שם את התמיסה בתוך מבחנה יותר גדולה כי בזו ,החומר עלה על גדותיו. הוא החזיק עם אטב העץ שנשרף בקצה את המבחנה שהתחילה לבעבע ושינתה את צבעה לסגול מתכתי סמיך, חיכיתי לראות מה יקרה עוד. פתאום אליפסה אדומה מעורבבת בשחור התחילה לגדול מתוך המבחנה,
"ראט! לא היה אמור לצאת ורוד מבעבע?" אמרתי לחוצה, לא שמעתי את תשובתו כי וורידי פעמו חזק מידי מאחוריי אוזניי, אבל אז היה כבר מאוחר מידי. האליפסה גדלה לארוך גופי, ולרוחב הגופים שלי ושל ראט, השאיבה מבין האליפסה הייתה חזקה מידי, וכמעט התעופפנו בגללה. ראט תפס בשולחן ואני לידו. האליפסה עדיין שאבה אותנו ככול שיכלה, בגדיי נדבקו לעורי מהלחץ החזק. פתאום ידי התמלאה ברטיבות החליקה ותפסה במהירות ברגלו של ראט.
"ראט!" צרחתי, שערי התעופף וחבט בפני וחיבל בראייה שלי. הוא ניסה לתפוס בידי ללא הצלחה, ידי החליקה ונשאבתי אל האליפסה, גופי הגיב מוזר למרקמה, כאילו נכנסתי לתוך ג'לי ומתיקות חדרה לפי. כן, זה בדיוק כמו ג'לי, חשבתי.