ילדי ארבעת העונות-פרק חמישי (ספור משותף)

נקודת מבט קולין:
הלכתי במסדרונות הנטושים של בית הספר, שנת הלימודים אמורה להתחיל מחר ועדיין הכל נראה ריק לחלוטין. אתם בוודאי תוהים מה אני עושה בבית הספר לפני תחילת הלימודים, ובכן אני גר בבית הספר גם בחופשים, אין לי מקום אחר לחזור אליו. רשמית אני אתחיל ללמוד בבית הספר מחר אבל אני גר כאן כבר 10 שנים, מאז שהייתי בן שלוש והורי נהרגו בתאונה. כבר אז היה ברור שאני לא שייך לשום קבוצה ואין שום טעם לחשוב אחרת, דבר נוסף היה ברור וזה שאני מחורץ. החורַץ שלי נחשב לחורץ חזק מאוד, אפשר היה להבחין בו כבר כשהייתי בן שלו וזה דבר נדיר ביותר. עד השנה, למדתי עצמאית ובעזרת התלמידים הבוגרים בבית הספר, לכל מקצוע היה לי מורה אחר, היו לי מורים מכל הקבוצות אבל הכי אהבתי את ליני שהייתה חסרת קבוצה כמוני. אחד הדברים שלמדתי היה איך לפתח את החורץ, דין מקבוצת הקיץ לימד אותי, היה לו חורץ די פשוט, הוא היה מסוגל להבעיר אש מהאוויר וגם הוא לא נכווה מהאש, לי יש חורץ מסובך בהרבה.
עברתי בין הכיתות הריקות ובדקתי שהכל מוכן למחר, שהכיתות מסודרות ונקיות ושהתגים של כל כיתה במקום. אחד התאים לשהותי בבית הספר היה שאני עוזר בו, ביצעתי כל מיני עבודות נדרשות וכך הרווחתי את זכותי לישון, לאכול ולרכוש דברים שהייתי צריך בבית הספר. הייתי עכשיו בתוך בניין המחורצים אחרי שעברתי את בניין האביב ובניין הקיץ, נותרו לי עוד בניין החורף ובניין הסתיו.
"קולין?" שמעתי קול מוכר מאחורי, הסתובבתי וראיתי את ליני שסיימה ללמוד כאן כבר לפני שלוש שנים אבל היא מתחילה ללמד השנה היסטוריה, היא תהיה המורה הכי צעירה בבית הספר.
"מה פרופסור זווין, גבירתי?" שאלתי בנימוס כמו שנהוג לפנות למורים של בית הספר.
"אל תקרא לי ככה, אפילו לא התחילה שנת הלימודים, אתה גורם לי לחשוב שאני חשובה," אמרה ליני וחיבקה אותי.
"איו מה לעשות פרופסור, את חשובה," עניתי. בתור אחד שחונך בבית הספר כל חייו, הנימוסים והכבוד למורים היו חלק מהטבע שלי, בדיוק כמו האהבה שלי לספרים ולידע למרות שבניגוד לאנשי החורף לא הייתי חכם במיוחד (ואת זה אני יודע כי כמו שאמרתי, הכרתי לא מעט נערי חורף).
"אוי, נראה לי שאתה צודק," אמרה ליני בכובד ראש וכך נעשתה בשבילי לפרופסור זווין.
"איך לשוב לבית הספר, פרופסור?" שאלתי.
"נחמד מאוד," ענתה פרופסור זווין. "תמיד אהבתי את בית הספר של סיזנלנד. אני טועה או שאתה מתחיל ללמוד רשמית השנה?"
"את לא טועה פרופסור, אני מתחיל ללמוד כאן בבניין," עניתי.
"נכון, אתה צודק, מה עם החורץ שלך?" שאלה.
"מפותח בהרבה ממה שהיה כשעזבת פרופסור, בשנתיים האחרונות פיתחתי אותו בעזרת נער קיץ מחורץ בשם דין, הוא היה מרוצה מאוד מההתקדמות שלי," עניתי. "אני חייב להמשיך פרופסור, אם אינך זוכרת אני צריך להרוויח את ספרי הלימוד שלי, יש לי עוד שני בניינים לעבור בהם."
"ובכן אני לא אפריע לך, נתראה מחר בפתיחת הלימודים," אמרה פרופסור זווין, פרעה את שערי הלבן והלכה לדרכה.