ילדי הירח פרק-3: נעים להכיר, או שלא ממש (תראו את ההערות למטה)

הינו הראשונים לשבת בשולחן אבל לא חיכינו הרבה זמן עד שהגיעו האחרים.
"לוק, אלי! בואו תכירו את לונה, היא חברה חדשה בלהקה שלנו!" אמר והנופף להם להתקרב. אלי תפסה את ידו של לוק וגררה אותו לשולחן.
"היי, אני לונה." אמרתי והושטתי את ידי כדי ללחוץ את ידה של אלי.
"כן אני יודעת, אני הבאתי אותך לכאן כשמצאתי אותך ביער. אחרי שדאריוס תקף אותך." אמרה ולחצה את ידי בנחישות. הנער עדיין הסתכל עלי בחשד אבל בסופו של דבר לחץ את ידי.
"לוק, נעים להכיר." אמר אך פניו הראו דבר אחר.
"טוב, את איימי ומייק את כבר מכירה נראה לי. אז מי שנשארה זאת….. פייז'!!! בואי שנייה תכירי את ה'טרף' שלנו." אמר ועשה מרכאות בידיו. הנערה שהגיעה לחדר שבו הייתי התקרבה ולחצה את ידי.
"ברוכים הבאים למכון, אני בטוחה שתהאבי להיות כאן. למרות שאנחנו עוזבים בקרוב." אמרה והתיישבה מול אוז.
"אנשים, תאכלו מהר ותארזו את הדברים שלכם. אנחנו עוזבים בצהריים, דאריוס מצא אותנו." זו הייתה איימי. היא נכנסה לחדר האוכל והתיישבה בראש השולחן. מייק נכנס גם הוא והתיישב גם כן בראש השולחן מול איימי.
"אין לי כלום כאן." אמרתי בנימה ביישנית והרגשתי איך כל העניים ננעצות בי.
"את נראית במידה שלי, אני אביא לך חלק מהבגדים שיש לי." אמרה פייז' כשמילאה את הצלחת שלה בפנקייקים ופירות למיניהם.
"תודה" אמרתי ומילאתי את הכוס שלי במיץ תפוזים.
"אז זה סגור, יוצאים בצהריים." אמר מייק ומחא כף.
"בתאבון לכולם." אמרה אלי בעליזות והחלה לאכול פנקייק שעליו מרוח שוקולד בנדיבות.
האוכל היה מדהים, לא הייתי חושבת שאנשי זאב אוכלים ארוחת בוקר כזאת מושקעת. לוק הסתכל עלי באופן מוזר וניער את ראשו.
"מי הכין את כל זה, האוכל פשוט שמיימי!" לחשתי לאוסקר.
"איימי, היו לה חיים אנושיים לפני אביה. הוא נשך אותה ואת ארוסה, הוא לא שרד. בגלל זה היא כל כך קשה." לחש בחזרה. הבטתי באיימי וריחמתי עליה.
"איימי האוכל נהדר." אמרתי לבסוף והיא הרימה את מבטה אלי.
"תודה רבה." אמרה והמשיכה לאכול.
אחרי הארוחה פייז' תפסה את ידי וגררה אותי במורד המסדרון לחדר קטן. דומה לחדר שבו נקשרתי למיטה אבל עם הרגשה שונה. קירותיו היו צבועים לירוק ועץ צויר ליד החלון שהשקיף ליער. המיטה כוסתה בסדינים לבנים וכריות היו מפוזרות עליו. מעל המיטה הייה ציור של צבי ביער. פייז' פנתה לארון שעמד בצד החדר והורידה ממנו מזוודה גדולה.
"יש לי עוד מזוודה מתחת למיטה, תוציאי אותה ואני אביא לך בגדים." אמרה והצביעה מתחת למיטתה. הוצאתי את המזוודה ופתחתי אותה ליד הארון. פייז' התחילה להוציא בגדים ולקפל אותם.היא הניחה אותם בשיטתיות במזוודה.
"אז…….. פרטים, איך את מרגישה עם כל השינוי. עם כל המידע החדש הזה בטח משהו חייב לקרות בתוך הראש היפה הזה שלך." אמרה והוציאה עוד בגדים מהארון.
"היה לי קשה לקבל את זה, עדיין קשה לי. אבל אני אניח שאני אתרגל. ואת? כמה זמן את כאן?" אמרתי ועזרתי לה לקפל שמלה כחולה קצרה וצמודה.
"בעיקרון אני זאבה מלידה, אימי הייתה ילדת ירח ולמדתי לשלוט בשינויים שלי כבר בגיל חמש. אבל בלהקה לא כל כך הרבה זמן, רק כמה שנים." אמרה והניחה זוג ג'נסים במזוודה שלי.
"תגידי, את ואוסקר ביחד?" שאלתי באגביות.
היא צחקה ברעש ואז הביטה בי
"היית רצינית?" שאלה ומחתה דמעה מלחייה העגולות. הבטתי בה בהפתעה.
"אלוהים לא! הוא כמו אח בשבילי. אם את מעוניינת אני יכולה להביא מילה טובה." אמרה והכניסה בי את המרפק שלה. חייכתי קלות והרגשתי את הלחיים שלי מסמיקות.
"או מיי גאד, את כל כך רוצה אותו!!! אני חייבת לדעת!!" אמרה וזרקה את עצמה לישיבה לידי.
"אין הרבה מה לומר הוא פשוט נראה לי חמוד. ורציתי לדעת אם הוא פנוי." אמרתי והיא חיבקה אותי בחוזקה.
"אם את באמת רוצה לדעת לגבי אהבות, ראיתי את איימי ומייק במסדרון מקודם. תאמיני לי אפשר לחתוך שם את המתח המיני בסכין." אמרה וציחקקנו כמו שתי בנות בתיכון. טוב אולי כי אנחנו בגיל הזה. סיימנו לארוז את הארון שלה כשחלק מבגדיה במזוודה שמיועדת לי. הייתי מעדיפה אם הייתי יכולה לעבור בבית שלי ולקחת את מחברת הציור והמצלמה שלי, אולי איזה אלבום או תמונה של אחותי לורה. התעצבתי מעט אבל ניסיתי שלא להראות את זה.
"טוב כולם מוכנים?" זה היה מייק הוא פתח את הדלת של החדר ועמד בפתח.
"כן, מצויידים ומוכנים למשימה." אמרה פייז' והצדיעה לו. כשיצאנו למקום שנראה כמו חדר כניסה מפואר כולם כבר עמדו שם וחיכו.
"לונה?" לוק משך בשרוול הסוודר שפייז' נתנה לי.
"כן לוק? אתה צריך משהו?" אמרתי והתכופפתי כך שפני יהיו בגובה העניים שלו. הוא הושיט לי שקית קטנה ובטוחה שלושה דברים עטופים.
"מה זה לוק?" שאלתי והוצאתי את שלושתם מהשקית.
"מתנה ממני, כדי לומר ברוך הבא." אמר והלך למייק שחיבק אותו חזק והחל לדבר איתו.
פתחתי את העטיפות וראיתי שאלה היו מחברת הרישום שלי, המצלמה שלי ותמונה של המשפחה שלי.
'אין על מה' אמר קול קטן בראשי וראיתי שלוק הסתכל עלי בחיוך קטן, חייכתי חזרה וחשבתי לעצמי 'תודה'
הוא הינהן והבנתי, הוא קורא את המחשבות שלי.