ילדי המכשפה (מכשפה מתלמדת 2) – פרק 2

*נקודת מבט ליאם*
"זה…זה…" גימגמה לילי.
"ג'רמי" השלמתי אותה. ג'רמי זה האדם שמופיע בחלומות שלנו, האדם שהטיל עלינו את הקללה.
"מה נראה לך שהוא עושה פה?" שאלה לילי. יכולתי לשמוע את הפחד בקולה.
"אין לי מושג. אולי הוא סתם עבר פה באזור וראה אותנו" אמרתי בקול בטוח, אבל בפנים קצת פחדתי. מה באמת הוא עושה כאן?
"טוב, אני הולכת לכיתה. ביי, ניפגש בהפסקה" אמרה לפתע לילי, לא שמתי לב אבל כבר הגענו אל המסדרון עם הכיתות שלנו. לילי ואני לא באותה שכבה אבל הכיתות שלנו הן באותו מסדרון.
"מה הקטע שלך ושל הצוציקית?" שאל אותי דין בפעם האלף ששמאות חמישים ושלוש.
"אמא שלה ואמא שלי חברות ממש טובות אז אנחנו מבלם ביחד מהרגע שנולדנו" אמרתי. הלכנו אל המקום שלנו מאחורה והתיישבנו בידיוק כשהמורה נכנס לכיתה. הוא התחיל לדבר אבל לא ממש הקשבתי. חשבתי על ג'רמי ועל איך שהסתכל עלינו ברחוב. אני חושב שאני יודע למה הוא הופיע…

*פלאשבק – שנת 2016*
השעה הייתה שתיים בלילה. האמא שכבה על המיטה בבית-החולים ישנה שינה עמוקה. לידה, במיטת תינוקות מיוחדת ישן התינוק, ליאם. ג'רמי נכנס בזהירות לחדר. שקט כמו צל. הוא התקרב אל המיטה של התינוק. הוא חייך חיוך מרושע והושיט שלוש אצבעות, שתיים על כל עין ואצבע שלישית במרכז המצח. הוא לחש משהו והתינוק פקח את עיניו. לרגע הם זרחו בצבע אדום אבל אחרי כמה שניות חזרו לכחול הרגיל שלהם. ג'רמי חייך ויצא מהחדר כשהתינוק מסתכל אחריו במבט תמים.

*נקודת מבט לילי*
המורה דיברה ודיברה אבל לא ממש הצלחתי להתרכז. שוב ושוב עלתה לי ראש התמונה של ג'רמי מסתכל עלי ועל ליאם במבט המפחיד שלו. לפתע זה היכה בי. אני יודעת למה הוא בא. הייתה לי בחילה והרגשתי שאני עומדת להקיא. הרמתי את היד ובלי לחכות לאישור של המורה יצאתי מהכיתה בריצה ונכנסתי לשירותים. נשמתי עמוק והתרכזתי בפעולה זאת. צלצול. יצאתי מהשירותים והלכתי אל ליאם שחיכה לי במסדרון.
"החיוורון מהחלום עוד לא עבר או שהחוורת שוב?" שאל אותי.
"אני יודעת למה ג'רמי הופיע פה" אמרתי. הוא הסתכל עלי במבט עמוק, כאילו שקוע במשהו אחר.
"גם אני" אמר לבסוף.